לבחור במכללות

את הרומן עם תל חי היא התחילה עוד לפני סיום הדוקטורט כמתרגלת של פרופ' שמואל שמאי. וכשסיימה ב-2006  וכבר בחרה בקריירה אקדמית, דלית לא ראתה את עצמה משתלבת באוניברסיטאות שהיו פקוקות ודרשו מכל מי שזכה בתקן להנפיק מאמרים במהירות. "העולם של המכללות נפתח בפני", היא אמרה באירוניה כשתיארה את "החוויה המלבבת ללמד בשתיים שלוש מכללות במקביל ולקבל שבוע לפני תחילת שנת הלימודים הודעה שהקורס בעצם לא יפתח. ואז כשאת מבינה שאת באה ללמד רק לשעתיים, את אומרת לעצמך: 'אני לא אסע כל הדרך למכללת כנרת בשביל זה' ובבת אחת הלכה לך חצי משכורת. חוסר היציבות התעסוקתית גורם לך לקחת על עצמך המון עבודה ואז לפעמים הכל מתקיים ואת מוצפת, וברור שאת לא יכולה לכתוב מאמרים כשאת מלמדת משרה וחצי". למרות זאת, באותה תקופה התפרסם בכתב עת מוביל מאוד מאמר שלה ושל פרופ' ערן שור על מיניות בקרב בני קיבוץ בלינה המשותפת. כשקיבלה תקן בתל חי, עזבה את שאר המכללות. לקחו עוד כמה שנים, ולבסוף גם התקן בתל חי הפך לתקן מלא.

היא אוהבת את מלאכת ההוראה "אני חושבת שאני מעבירה לסטודנטים את התשוקה שלי לידע. לפעמים נראה לי שמה שהסטודנטים רואים מולם זאת אשה משוגעת, שמדברת בהתלהבות... להיות צינית זה מאוד קל ומתבקש, אבל זה מרגש שהרב שיח הזה שהאקדמיה מנהלת מרחיב לבני אדם את המוח, גורם להם לחשוב על העולם באופן שונה. אני זוכרת את זה מהחוויה שלי ואני ממש מקווה שאני מצליחה לשמר את החוויה הזו ולהעביר אותה לתלמידים".

לדבריה יצא לה שם של מרצה קשוחה עם דרישות גבוהות, אבל בחלק מהדרישות היא מתקשה לעמוד בעצמה. למשל היא מבקשת מהסטודנטים המאחרים להכנס יחד אחרי רבע שעה. "אבל אם סטודנט מגיע אחרי חצי שעה ורוצה להיכנס, מה אני אגיד לו? ברור שאני מכניסה אותו". כשציינתי שאני מכירה הרבה סטודנטים שאוהבים אותה, היא אמרה שיש גם הרבה שלא וחייכה. חשוב לה לייצר סביבה של חוסר נחת אינטלקטואלי, שתאפשר לסטודנטים לפתוח את הראש ולרכוש מיומנויות של חקירה ביקורתית. "אני גם משתדלת שהאווירה בכתה תיתן לכולם כבוד. אני רוצה שהם ישבו בחוסר נחת, אבל שירגישו שאני מכבדת אותם".

במקביל להוראה היא ממשיכה לחקור. הפרויקט הנוכחי שלה עם האנתרופולוג דר' אורי דורצ'ין מהמכללה האקדמית צפת עוסק במוסיקה העצמאית, מוסיקת אינדי. בדומה למחקר על תרבות העידן החדש, גם פה לא קיימים גבולות ברורים שתוחמים את התופעה. "הגבולות עמומים אבל לאנשים בסצינה יש ידיעה לגבי מה שהם עושים, וברור להם איך צריך לעשות את זה. תצפית משתתפת היא המתודולוגיה שמאפשרת לפענח את אותה הבנה ולגזור ממנה תובנות מגוונות, שחורגות מהעיסוק הצר במוסיקה".

כשהיא הצהירה על התגייסות למחקר נוסף שגבולותיו עמומים תהיתי בקול: "נאמר שמישהי היתה מגיעה עם פרויקט המחקר הזה לוועדת הדוקטורט כמוך לפני שנים ולא בדיוק יודעת איך להגדיר את התופעה כי אין תשובות נחרצות כמו שאת אומרת. ובואי נדמיין שאת, עם ההתנסות שלך בוועדת הדוקטורט, היית יושבת שם כחברת סגל בכירה, האם היא היתה חווה דבר דומה או משהו אחר?"

"תראי מצד אחד האקדמיה השתנתה", דלית ענתה. "עשיתי את הדוקטורט בשנות ה-90. היום דיון על גבולות עמומים זאת הנורמה, כי התפיסה היא שהכל נזיל. מצד שני אני רוצה להגיד לך שהייתי מתנהגת אחרת ממה שהתנהגו כלפי, אני רוצה להאמין שיש ביכולתי לעצב לאותה סטודנטית מדוימיינת חוויה שונה, ושהנראטיב הכולל הוא של סיפור גאולה. אבל אני לא יכולה להגיד לך את זה בוודאות, גם לי יש נקודות עיוורון משל עצמי. אני מקווה שהן לא רבות".

"במונחים של קידום מקצועי המחקר על מוסיקת האינדי לא ממש משתלם" דלית הסבירה. "נסענו בכל הארץ כדי לראיין אנשי מפתח, ישנו באוהלים, שוב עבדתי במטבחים של פסטיבלים. כמה שום אפשר לכתוש למען העולם האקדמי? בזמן הזה יכולתי להוציא עוד מאמרים מהדוקטורט. אבל אני רומנטית ביחס שלי למחקר. אני עושה דברים שמעניינים אותי ובדרכים שמעניינות אותי. למשל אני כמעט לא מפרסמת לבד". אחרי שהיא הוכיחה לעצמה שהיא יכולה לחקור ולכתוב לבד, דלית העדיפה להמשיך לעבוד עם קולגות. "זה מאפשר לי לנשום ומקל עלי להתמודד עם ביקורת. אני עובדת עם אנשים שאני מאוד מעריכה, ויש בינינו דיאלוג מסעיר". בכל זאת יש אתגרים בעבודה משותפת. למשל היא לא מכירה מודל שמבהיר איך כותבים מחקר אנתרופולוגי בזוג. "אנתרופולוגיה זו דיסציפלינה שההיסטוריה שלה מכילה בעיקר את סיפורם של גברים לבנים שנסעו לאפריקה והגבריות שלהם השפיעה על עבודת השדה שלהם. מדי פעם היו להם תובנות בזכות בנות הזוג שלהן שהתלוו אליהם. אבל בדרך כלל בנות הזוג לא היו אנתרופולוגיות, וגם כשהיה להן ידע מהתנסות, הן לא קבלו הכרה כחוקרות. אנחנו עשינו עבודת שדה משותפת כשני אנתרופולוגים מקצועיים, ומשום שהסתדרנו כל כך יפה עבודת השדה הפכה לפרויקט גדול ומעניין שייצאו ממנו שני ספרים, אחד בעברית ואחת באנגלית, וכמובן גם מאמרים. אבל אנחנו די צריכים להמציא את הדבר הזה של כתיבת אתנוגרפיה בזוג".

המחקר הבא שלה, היא מקווה, יהיה על כיסויי ראש של נשים דתיות. היא מתכננת לגור בירושלים ולעבוד בחנות של כיסויי ראש כי שם יש "סצנת אופנה מטורפת של כיסויים". על מנת לשכור חדר בירושלים ולבצע את המחקר, היא תצטרך לגייס תקציב מחקר, וזאת בשונה ממחקרים שעשתה עד כה, שלא חייבו אותה להגיש בקשות למענקים.

למרות ההקשר הישראלי של מחקריה, כתיבתה של דלית מתייחסת לסוגיות שרלבנטיות גם לחברות אחרות. "מה שמאפיין את המחקרים שלי זה שימוש בתיאוריות מעולם התוכן של תנועות חברתיות חדשות ולימודי תרבות לשם הבנת קווי הגבול, החפיפות החלקיות ושיתופי פעולה בין סצנות שמזוהות עם אלטרנטיביות או אוונגרד, לבין המיינסטרים". המחקר על מיניות של בני קיבוץ שגדלו בלינה המשותפת, למשל, קשור לדיון על גילוי עריות ומיניות במשפחה, דיון שנחקר לאורך ולרוחב במגוון דיסיפלינות. המחקר על תרבות העידן החדש עסק לא מעט בקשר בין פעילות תרבותית לבין ניאו-ליברליזם, המפנה הרגשי במחקר, לאומיות, פוליטיקה וכמובן גם בדרכים השונות בהן מנוסחות אלטרנטיבות. מחקר שעשתה בקרב סטודנטים וסטודנטיות על מגדר, פמיניזם ונשיות מאפשר לה לנסח טענות תיאורטיות על סובייקטיביות נשית שמעוגנת בהקשרים דוריים, ועל האופן בו מובנית זהות נשית בקרב מי שגדלו בישראל העכשווית שהיא חברה נטולת אופוזיציה או לגיטימציה להתנגדות.

"לאור עבודת המחקר שנשמעת מאוד אינטנסיבית איך את מתמודדת עם העובדה שהפכת לראשת החוג לשירותי אנוש?" שאלתי בסקרנות. "בתור מרצה עם תקן בחוג אני חושבת שזה חלק מהמסלול המקצועי שלי" היא אמרה. "אני חושבת שאני אוכל לעשות את זה בצורה טובה וללמוד מזה הרבה. זה חוג עם סגל אקדמי ומנהלי טוב. אין בו כמעט מורים מבחוץ שרצים בין מכללות ומחפשים בית. אז אני מרגישה שאני במקום ראוי". חשוב לדלית, ככה היא אמרה, לגלות רגישות להבדלים בהעסקה של אנשי הסגל ומבחינתה היא צריכה להקל ולתמוך במי שחוזה העסקתו/ה גרוע מזה של הסגל הבכיר ולסייע לו/ה בתהליכי קידום.

לאורך השיחה עם דלית היא הציגה ביקורת על היבטים רבים של האקדמיה העכשווית. בו בזמן היא גם מרגישה ששפר עליה גורלה. "אני עושה את מה שאני אוהבת לעשות ומתמקדת בעיקר בזה ובכתיבת טקסטים מעניינים, תוך תקווה שהסטודנטים שלי ידבקו בתשוקה שלי לחקור וליצר ידע. בהשראת הנחקרים שלי בדוקטורט אני יכולה להגיד ששיחקתי אותה בגלגול הזה".