עולם המח"ר 11
חזרה לדף הבית
חדר עבודה
מבט אינטימי על חדר עבודה של מרצה
בעריכת יערה גיל-גלזר
חדר עבודה אחד של תופאחה הוא סלון ביתה, בו היא יושבת מול נוף מעורר השראה כשגבה אל דלת משובצת תצלומים וזיכרונות ויזואליים-סמליים למקומות שונים בהם ביקרה במסעותיה בעולם. חדר העבודה השני שלה הוא משרדה בבניין 2 בקמפוס המזרחי, המשובץ אף הוא במילים ובתמונות שמספרות עליה, על הצוות ועל ההוויי של המרכז לשלום, דמוקרטיה ורב-תרבותיות.
תופאחה סאבא
יועצת אישית, לימודית ואקדמית במרכז לשלום, דמוקרטיה ורב-תרבותיות ומרצה בחוג לחינוך
חדר העבודה הביתי
זו דלת הסלון שלי מבפנים. במרכז יש מפה של "מגלי העולם". רוב הפריטים מסביבה הם מגנטים ותמונות – ככה אני מגלה עולם. אני אוהבת לטייל, ובשנים האחרונות עורכת בעיקר מסעות רוחניים, ומכל מקום אני חוזרת עם כל מיני דברים, גם מגנטים. הבית שלי הוא מוזיאון קטן של דברים שאהבתי בארצות שבקרתי בהן. אני יוצאת למסעות כאנתרופולוגית, להכיר, ולפעמים פוגשת גם דברים הזויים. יש פה למשל מגנטים מהוואי, ממצרים, מארה"ב (הר שאסטה בקליפורניה), מטורקיה – עם רומי רוקד (הוגה סופי שגדל והתפתח בטורקיה; הוא זה שפיתח את הריקודים המקודשים הסופיים), מיוון – עם אלות. אני מרגישה חיבור לעידן בו נשים נתפסו כאלות והטבע נתפס כמקור השראה. היציאה לחו"ל עבורי והמפגש עם אוויר, תרבות ומראות חדשים הם צורך פיזי ורוחני, אני מרגישה התייבשות כשהתקופה בין נסיעות מתארכת. בעקבות המסעות האלה התחלתי לכתוב שירה והיום יש לי מספר גדול של שירים שאני מתכננת להוציא כספר.
התמונה למעלה על הדלת היא של הכיתה האחרונה שחינכתי בתיכון בעוספיה – חינכתי אותם במשך שנתיים ולימדתי אותם שלוש שנים, נוצרו בינינו קשרים חזקים, ורבים מהם היו מגיעים אלי הביתה. ביום הולדתי ה-50 הורי הפתיעו אותי והזמינו אותם – כשהם כבר בשנות השלושים שלהם וחלקם נשואים עם ילדים.
דלת מגלה עולם
אני עובדת בבית, על הספה, מול הנוף. מהבית שלי אני רואה את החוף, עכו, נהריה, את הרי הגליל הגבוהים. עבורי זה נוף פתוח ומגוון שממלא אותי בשעות הבוקר עם הזריחה ובשעות הלילה עם האורות, בחורף עם העננים, הרוחות ולפעמים השלגים, ובאביב עם הירוק והפריחה שמגיעים עד הבית. אני מתעוררת כל בוקר להפתעות חדשות, עומדת מול החלון, נושמת את הנוף ורק אז אני מתחילה. על הרצפה בתמונה שטיח ממרוקו ועל הקיר אריחים שהגיעו, כמו המגנטים על הדלת, מטיולים במדינות שונות.
חלון לים ולהרים, שטיח ואריחים
חדר העבודה במכללה
לוח מודעות
בחלק העליון של הלוח יש אמירות ערכיות שאני מאמינה בהן – "העם יוצר צדק חברתי" ו"כולנו נגד הגזענות", וגם השאלה הפמיניסטית, מעמד הנשים והיחס אליהן תופס מקום נכבד אצלי – במחשבה, בפעילות, באנרגיה שמפעילה אותי. התמונות במרכז הלוח הן של סטודנטים משנים שונות שהשתתפו בקורס "דיאלוג יהודי ערבי", קורס שמפגיש סטודנטים יהודים וערבים לשיח וחקר המציאות הישראלית. במסגרתו התקיימו גם שני סיורים לימודיים. התמונות הן מהסיורים בקורס או מפעילויות שסטודנטים יזמו במכללה. הקורס קיים במכללה מאז 2003, אני הצטרפתי אליו ב- 2004, ובעצם בזכותו הגעתי לתל חי. כמו כן יש תמונה של קבוצת התאטרון של המרכז. מאז 2006, ובכל שנה יש לנו קבוצת תיאטרון. למטה משמאל: מכתב פרידה מהדס שריכזה את המרכז, לידו קלף ממשחק פרידה מצוות התרבות – אחת הסטודנטיות הביאה קלפים מצוירים – וזה הקלף שבחרתי. בחרתי בו כי יש פה עץ שמצד אחד נטוע באדמה, ומצד שני הראש שלו בשמים, ויש בו איכויות של אש וגם אדמה ומים. הרגשתי שהקלף דיבר על החוויה שלי בעבודה בתקופה ההיא שאני לא בדיוק זוכרת, אבל את החיבור בין שמים ואדמה, אש ומים ומעוף – את זה אני זוכרת שהזכרתי בפעילות.
הדף שליד הקלף קשור לנוהל החדש לאישור הארכת זמן במבחנים לסטודנטים ערבים, לפי תנאים שונים. הפתק הקטן – משימה באחת הפעילויות של אחד הצוותים במרכז – לגזור מילים שמייצגות כל אחד בצוות. את המילים שמייצגות אותי יצרה רכזת המרכז, ובין המילים שהיא בחרה: ניפוץ מיתוסים, בידור ו"לפנים". למטה מימין: רשימת הצוות הפעיל במרכז – עובדים וסטודנטים.
תמונה
זו תמונה מהתקופה שבה אני ותמר (הגר) היינו המנהלות של המרכז. הקמנו וניהלנו את המרכז יחד מתוך תפיסה ואידיאולוגיה משותפת. אנחנו וסטודנטים יהודים וערבים, כולם בוגרי קורס הדיאלוג, שהיו פעילים במרכז, עומדים ליד אולם בבניין 2 שנתרם למרכז ע"י משפחת לוין. רבקה טיילור ונירה כרמל משמאל ודנה חטרון שמימין למטה – היו רכזות במרכז בשנותיו הראשונות. לידי עומד חמודי עכאוי, וליד דנה יושבת איה אבו סאלח. כולם היו בצוות תרבות או לימודי שדה במרכז. בשנים ההן הסטודנטים היו באים עם יוזמות וליווינו אותם בפיתוח הרעיונות שלהם ובשיח מול ההנהלה, אבל הפעילות הגיעה מהם – עם רצון לעשות דברים, לשנות. היום זה קורה במסגרת מלגה שמקבל צוות תרבות שמקדם את הפעילות לאורך השנה.
ציטוט של רומי
במסגרת העבודה שלי במרכז אני מלווה סטודנטים בלימודי שדה בחינוך, בשירותי אנוש ובהכשרה קהילתית בעבודה סוציאלית. הם עוברים תהליך הכשרה במרכז ומקדמים פרויקטים. מ-2015 אני מפתחת גם את הפן הרוחני שלי – למדתי פסיכולוגיה בודהיסטית במשך שנתיים במרכז שילוב, וגם מיינדפולנס במכון מודע, ואני יוצאת לרטריטים בארץ ובחו"ל ולמסעות רוחניים שונים. הסטודנטים מלימודי השדה ששמותיהם מופיעים למטה ידעו את זה. סיפרתי להם באחד המפגשים שהתקיימו אחרי שחזרתי מנסיעה כזו, והם הביאו לי כמתנת פרידה בסוף השנה את אחת האמירות של רומי – הוגה סופי, שגדל והתפתח בטורקיה. הוא זה שפיתח את הריקודים המקודשים הסופיים. ארבעה חודשים לאחר מכן הייתי בקוניה – המקום בו הוא גדל ופיתח את הפילוסופיה שלו, ולמדתי שם יחד עם שני מדריכים ישראלים.
את הקולאז' יצרה סטודנטית מקבוצת הדיאלוג – והוא מורכב מצילומים משעורים, סיורים, ופעילויות שונות של הקבוצה. בין התמונות השזורות בין הפרחים: נאווה שי. בשנים הראשונות נאוה הנחתה את הקבוצות יחד איתנו. היא הייתה שותפה בהקמת המרכז, ובשיח המתמיד שהתנהל בינינו. יחד פיתחנו רעיונות ותמכנו אחת בשנייה. לימדתי אתה קורס משותף - "חינוך וקהילה". וברמה האישית, היא גם היתה חברה, בין שלושתנו – תמר, נאוה ואני - נוצרו קשרים אישיים-משפחתיים. נאוה נפטרה לפני כמה שנים. היא הייתה פעילה בנושא חינוך וחינוך לשלום באזור הגליל העליון, היו לה הרבה יוזמות אזוריות ליצירת מפגש ודיאלוג יהודי-ערבי ובעצם היא זו שהכירה ביני לבין תמר. יש גם תמונה של תמר ולמטה גם תמונות של הבנות שלה. יש פה גם את טל גדות שהייתה אז סטודנטית ומנהלת כיום את היחידה לשוויון מגדרי במכללה. זו היתה קבוצה מדהימה בכל הרמות. למשל הזוג המחובק – זה זוג סטודנטים ערבים שהיו בקורס והיום הם נשואים, גרים בראש פינה ופתחו גן דו-לשוני!
קולאז'
חזון מכללה רב-תרבותית
החזון הוא תוצר של תהליך בן שנה וחצי שהתחיל בשנת 2006, ועבודתו של צוות חשיבה שכלל את נשיא המכללה– זקי ברק, איתן גדליזון ז"ל שהיה המנכ"ל, מרצים וראשי חוגים, סטודנטים, סגל מנהלי, אביגדור וילנס – תורם, ושני יועצים ארגוניים – אליאס זידאן ואיילת אילני שהנחו את התהליך. זה היה צוות יהודי וערבי. באמצע התהליך גם פרצה מלחמת לבנון השנייה... לקראת סוף התהליך ואחרי שמיפינו את הבעיות והצרכים, כל אחד מחברי הצוות תרם משפט שחשוב היה לו שיופיע בחזון. המנכ"ל הציע שתמר ואני נוביל צוות מצומצם שיבנה חזון המבוסס על המשפטים האלו. התוצאה היא תוצר של דיאלוג בלתי פוסק ביני לבין תמר, תהליך שגם תעדנו והמשגנו במאמר משותף שפרסמנו יחד. כל אחת מאיתנו חשבה אחרת והמאמר מייצג את הדיאלוג והשאלה שלוותה אותו - האם זה התוצר שאנחנו רוצות? איתן הרגיש מאוד מחובר לתהליך שארך שנה וחצי. זה לא היה פשוט לו אבל הוא בעצמו עבר שינוי במהלכו ובאיזשהו שלב החליט שהחזון ראוי לעיצוב גרפי וכן שהוא יופיע בכל כיתה ובכל משרד. הגרסה שבתמונה היא זו שנבנתה בעקבות הדיונים בינינו ולאחר הסכמת הצוות.