top of page

עולם המח"ר 14 

0000.jpg

חזרה לדף הבית

על המדף

 המלצות קריאה

 

 בעריכת תמר הגר

1typewrite002.JPG
Yair3.jpg
Yair1.jpg
Yair2.jpg
zb.JPG

האם פוטין הוא דיקטטור? כעולה משלושת הספרים, לא זו השאלה הנכונה במקרה הרוסי, שכן דיקטטור הוא מושג פוליטי בעוד רוסיה היא תופעה תרבותית-רוחנית. בעיני מרבית הרוסים, פוטין הוא בראש ובראשונה מיצוי של הייחוד התרבותי הרוסי. הפוליטיקה, בהקשר הזה, היא רק תופעה משנית. האם פוטין פשיסט? רק אם אנחנו מעניקים עדיפות להיבט התרבותי שבפשיזם על פני זה הפוליטי.

ולדימיר פוטין כביטוי לתרבות הרוסית

כתב: יאיר זלטנרייך (רת"ח וחינוך, אמריטוס)

Shenfield, Stephen, Russian Fascism: Traditions, Tendencies, Movements, London and New York, Routledge, 2001.  

Snyder, Timothy, The Road to Unfreedom: Russia, Europe, America, New York, Tim Duggan Books, 2019.

 

Laqueur, Walter, Putinism: Russia and its Future with the West, New York, St. Martin's Press, 2015.

 

המפנה התרבותי בכתיבה ההיסטורית, שקיבל תנופה משלהי המאה הקודמת, העניק עומק חדש לניתוחים פוליטיים. הכתיבה החדשה, זו של המאה הנוכחית, מעידה שוב ושוב מה רב משקלם של היבטים הסמויים מן העין אך לא מן הלבבות דוגמת מאבקיהם של מיעוטים, הצ'צנים למשל - ביסוס ייחודם, שרידותן העיקשת (והעיוורת) של אמונות דוגמת הכנסייה הפרבוסלבית, חותמים רגשיים לאומיים, כגון רגשי הנחיתות הרוסיים כלפי המערב, או זכרונות טראומטיים מודחקים, כמו אלו של מחנות העבודה בסיביר. המפנה התרבותי הזה חופף קלנדרית לימים שאחרי נפילת ברית המועצות, ואכן אך טבעי שתפיסותיו הזינו מחקרים רבים על רוסיה הפוסט סובייטית. הסקירה הנוכחית תעסוק בשלושה מהמשמעותיים שבהם.

סטיבן שנפילד כתב ספר רב חשיבות אך מייגע. החשיבות נובעת מהתצפית הפנורמית בתנועות ימין קיצוניות שהתפתחו בעשור הראשון של רוסיה החדשה. הוא קשה לקריאה משום שהוא נוטה להיכנס לפרטי פרטים המערפלים את התמונות (המצוינות) שהוא משרטט בראשית הפרקים בחיבורו.

שנפילד מבין מהו פשיזם. פרק הפתיחה שלו, על פשיזם בכלל, הוא מהטובים שאני מכיר בנושא זה. ואולם בבואו לבחון את הזירה הרוסית הוא נופל במלכודות שאליה נפלו רבים מקודמיו ונחפז לזהות שלא בצדק תנועות לאומניות רבות עם פשיזם. פשיזם איננו דיקטטורה 'סתם'. הפשיזם מתכוון לבנות דיקטטורה שיש בה רעיון אותו היא מתכוונת להנחיל. אחת התפיסות הבסיסיות בפשיזם הוא של סימביוזה רגשית ומרצון של ההמונים עם האליטה המנהיגה, במטרה משותפת לבנות אדם חדש ומולדת חדשה. זאת, אם נשים לב, בניגוד ברור לתרבות הטוטליטרית הסובייטית שהתבססה על הפחדה. ואולם בפועל, כפי שמציג שנפילד, תנועות ימין (פשיסטיות?) רוסיות רבות של סוף המאה העשרים העניקו מקום רב מדי לאספסוף אלים, שפעמים רבות לא התפתח סביבו גרעין רחב ובר קיימא של תמיכה עממית.

כך חוטא אולי הספר במידת מה לאמת המחקרית שלו והופך מספר על פשיזם לספר על רוסיה, אבל עדיין מספר לקוראיו סיפור מרתק: מה קורה רעיונית ופוליטית במדינת ענק שנחלצת כחלוף שבעים שנה מטרור תרבותי זר לרוחה, והיא קרועה ומבולבלת בין כוחניות, רוחניות וחיפוש מקום על פני כדור הארץ. התוצאה היא מבוכה והופעתן של תנועות אזוטריות: לאומנים-נוצרים, נאו-פגאנים, נאו-קוזאקים, אוהדי כדורגל, גלוחי ראש, לאומנים-ליברלים-דמוקרטים ואפילו לאומנים-בולשביקים, בהנהגת אלכסנדר דוגין הכריזמטי, מגדולי תומכיו של פוטין.[1]

מילות הסיום של שנפילד מוקדשות לפוטין, שמשנת 2000 החל לקבץ סביבו את כל רסיסי התנועות הללו כדי להוביל אותן לאורו של קונצנזוס לאומני רוסי מעורפל. התנועות הוקסמו מהברוטליות של הדרך, שהתבטאה באלימות כלפי מדינות שכנות חלושות. כדברי ליסנקו - אחד מאותם מנהיגים - 'אין כיום לרוסיה שום אלטרנטיבה פרט לפוטין'.

הספר של טימותי סניידר עמוק בהרבה מקודמו, בין השאר כי נכתב כעשרים שנה מאוחר יותר. סניידר הוא אחד מהחוקרים המובילים במחקר ההיסטורי בן זמננו (האחרים לדעתי הם Christopher Clark, Lyndal Roper ו-Ulinka Rublack. שני הראשונים אוסטרלים).[2]

סניידר משרטט את אובדן החרויות במזרח אירופה אחרי נפילת ברית המועצות כתהליך איטי, בלתי נמנע ולדעתו - בלתי ניתן לעצירה. במרחב זה תופסים רוסיה ומנהיגה פוטין מקום מרכזי.

סניידר מבקש שנתייחס לפוטין בכובד ראש. בעיניו הוא הרבה יותר מאשר שליט כוחני. לשיטתו, פוטין הוא נושא דגל האמונה בתרבות עומק לאומית רוסית שהתקיימה עוד בימי הצאר, רחשה במסתרים כל התקופה הקומוניסטית ופרצה בעוצמה אחריה.[3]

כדי לחדד את עוצמת האמונה הזאת מרחיק סניידר כאלף שנים לאחור, עד לשנת 988. הוא מציג למשל עד כמה התמידה כל השנים הללו התחושה הרוסית שאוקראינה היא בשר מבשרה, מכורתה של רוסיה: המלחמה הנוכחית באוקראינה היא לדעתו הרבה יותר מאשר ביטוי לצרכים אסטרטגיים. היא נועדה להחזיר לרוסיה שטחי מולדת גזולים שמכסים כ- 40% משטח אוקראינה ומגיעים עד גבול מולדובה. סניידר משרטט את הגאווה הלאומית הפגועה, הטבולה ברגשי שנאה עמוקים כלפי אירופה, שנתפסת כאחראית לכל אסונותיה והשפלותיה של רוסיה. בפרשנות הפוטיניסטית, צירוף אוקראינה לקהיליה האירופית אינו מהלך גאו-אסטרטגי, אלא קריעת נתח מבשרה של רוסיה. לא פחות.

לפי תפיסה זו, רוסיה איננה מדינה אירופית אלא אירו-אסיאנית, בין סין לגרמניה, והרי האורל אינם גבול מפריד כי אם להיפך, חוט שדרה שעליו נשענים שני חלקי המולדת. ב- 2012 הציע פוטין לבסס 'איחוד אירו-אסיאני כמשקל נגד לקהיליה האירופית'. לדבריו, רוסיה לא תוכל להיות לעולם חלק מאירופה 'בגלל תפקידה הייחודי בפוליטיקה העולמית, תפקידה בהיסטוריה ומהלך התפתחותה התרבותי'.

סניידר גורס שפוטין הושפע במיוחד מהוגה פשיסטי מראשית המאה העשרים, איוואן אילין. אילין העדיף כוח רצון ואלימות על פני הגיון וחוק, רצה במנהיג בעל קשר מיסטי עם העם וראה בגלובליזציה קונספירציה ובנאציזם תופעה רוחנית יותר מאשר גאו-פוליטית. לדעת אילין (ולכן פוטין) תשתחרר רוסיה יום אחד מהשפעתו המתעתעת של המערב ותקיים פשיזם נוצרי. אילין תפס את רוסיה כאורגניזם חי וכבעלת נפש, יצור מגן העדן חף מהחטא הקדמון, שאימצה את בניה לחיקה באמצעות התרבות הרוסית. רוסיה ניזונה מרוח הכנסייה האורתודוכסית וממיסטיות עממית, שבהם היה עומק רוחני שהמערב לא הכיר. הניעה אותה 'הפוליטיקה של הנצח' (ובמובן מסוים, כפי שהוא אומר בסופו של הספר, גם את דונלד טראמפ). העולם המערבי חרש מזימות נגד התום הרוסי ולכן הצדיק כל תגובה רוסית כנגדו. מזימה כזו היו הבחירות: הצבעה חשאית אפשרה לכל אזרח לחשוב שהוא יחיד ומיוחד וכך חיזקה את הרוע.

לפני שאגע בספרו של ולטר (זאב) לקר אני חייב לומר עליו כמה מלים. לקר היה הטוב במרצים שלמדתי מפיהם מאז ומעולם. לקר לא השלים מעולם תואר אקדמי כלשהו ולמרות זאת היה פרופסור בכמה אוניברסיטאות בעולם וגם בתל אביב ונחשב לבר סמכא בהיסטוריה בת-זמננו. דומה שידע הכל: הוא היה פרשן אתלטיקה באולימפיאדות ופרשן שחמט באליפויות עולם. הוא נפטר לאחרונה בגיל 97.

לקר מתמקד בפוטין עצמו, אבל הוא שוקד להבין אותו יותר מאשר לתאר את מהלך חייו. כמו שנפילד וסניידר, ברור ללקר שכל תובנת עומק לגבי רוסיה, ולכן גם לגבי מנהיגיה, נעוצה בתרבות הרוסית. רוסיה, גורס לקר, איננה נשלטת על ידי מנגנון פוליטי מסורתי אלא על ידי יוצאי שירותי הביטחון והאוליגרכים. ואכן פוטין בא מהראשונים והשכיל מראשית דרכו להשתלט על האחרונים. אלה גם אלה הינם גורמים ארגוניים רבי עוצמה. פוטין, בדומה לסטלין, שאב את עוצמתו משליטה מלאה במערכת ריכוזית. ייחודו של פוטין – בהיותו נקודת החיבור בין המעשי לרוחני, בין גופה של רוסיה לליבה ולנשמתה. לקר מנסח ברור מכולם את התפיסה הזו, אבל היא משותפת לשלושת הספרים. אם כך, פוטין איננו ניתן להבנה במסגרות תפיסה פוליטיות מערביות. צריך לפענח אותו בתוככי הקוד הרוס

הפוטיניזם נשען לדעת לקר על כמה עמודי תווך: הכנסייה האורתודוכסית, הוגי ימין דוגמת אילין ודוגין, תפיסה אירו-אסיאנית, ראייה גאו-פוליטית ששאבה מהנאציזם את תפיסת 'מרחב המחיה' וההכרח לשמר אותו, ותפיסה מיסטית של הלאום, שבה מקום רב ליסודות רגשיים וסמליים. כך בניצחון על גאורגיה או בסיפוח האי קרים למשמעות הרוחנית היה משקל רב מזו המעשית. יתר על כן, להתערבות ולנוכחות בלתי פוסקת של המדינה יש מקום מהותי. הדמוקרטיה, כבר בתפיסת אילין, מבטאת הדרדרות: להבחין בין 'ימין' ו'שמאל' משמעו לחלק, שעה שבמלכות רוחנית-שמיימית אין חלוקות. הכול מלוכד. לפלורליזם הפוליטי יש נוכחות, למשל באמצעות האופוזיציה, אך הוא נעדר משקל והשפעה. הלאומנות מושתתת בעיקרה על אנטי מערביות. תפיסת הלאומיות נקשרה לתודעת השליחות ההיסטורית של רוסיה ולכנסייה הפרבוסלבית. בכלל, לקר טוען שמאז ומתמיד היה התו הלאומני חזק בקרב האינטליגנציה הרוסית יותר מהתו הליברלי, כאשר דוגין הוא המסמן הבולט ביותר לתופעה זו.

אם כך, האם פוטין הוא דיקטטור? כעולה משלושת הספרים, לא זו השאלה הנכונה במקרה הרוסי, שכן דיקטטור הוא מושג פוליטי בעוד רוסיה היא תופעה תרבותית-רוחנית. בעיני מרבית הרוסים, פוטין הוא בראש ובראשונה מיצוי של הייחוד התרבותי הרוסי. הפוליטיקה, בהקשר הזה, היא רק תופעה משנית. האם פוטין פשיסט? רק אם אנחנו מעניקים עדיפות להיבט התרבותי שבפשיזם על פני זה הפוליטי.

[1] כדאי לראות ביוטיוב את הריאיון איתו ל-BBC.

[2] בספר קודם שהפך לנכס צאן ברזל תיאר סניידר את פולין, אוקראינה ובלארוס כגיא בלהות שבו השמידו גרמניה הנאצית וברית המועצות של סטאלין מיליונים בקור רוח מקפיא. טימותי סניידר, ארצות דמים (תרגם: יוסי מילוא), ירושלים, כתר, 2012.

[3] לפני שנים ארוכות אמר לי בפריז חבר קומוניסטי שהתמחה בברית המועצות: 'רוסיה היא לפני הכול אוטוריטרית וכוחנית. היא הייתה כזו תחת הצאר ותחת סטלין ואם יום אחד ייעלם המשטר הקומוניסטי - היא תישאר כזו גם אחריו'.

James wright_2.jpg
Andrea Headly_2 (1).jpg
Franklin Zimring_3.jpg
Future of children_5.jpg
1616342618841.jpg
Bradshaw_7.jpg
Figure 2_7.jpg
Obrien_8.jpg
Easterley_9.jpg
Wright_10.jpg
Smith_11.jpg
Jaworski_12.jpg
Angrist_14.jpg
Summers_15.jpg
Nakamura_16.jpg
Dell_17.jpg
Ed Glaeser_1.jpg
Figure 1_7.jpg
image001 (1).jpg

קריאה קלה על כלכלה

כתב: ניר בקר (כלכלה וניהול)

1. דואר אלקטרוני למרות הזמינות שלו אינו מצליח להחליף אינטראקציות פנים אל פנים שמייצרות זרימת מידע עשירה יותר, הכוללת שפת גוף, אינטונציה והבעות פנים, כך אמר אד גלזר נשיא האגודה של  Eastern Economic Association בהרצאת הפתיחה של כנס האגודה ב-2019. ההרצאה שכותרתה “Urbanization and Its Discontents”  פורסמה בכתב העת של האגודה במרץ 2020 עם תחילת המשבר מגיפת הקורונה. ההרצאה עוסקת בשינויים שחלו במרקם העירוני לאורך השנים והיא רלבנטית גם משום שהיא מתייחסת ליתרונותיה של צפיפות ביחס לרחוק החברתי ולשימוש בטכנולוגיה, שאליהם התרגלנו בשנה האחרונה.

ככל שהעולם נעשה מורכב יותר, קובע גלזר, ערכה של תקשורת החזותית עולה. שיפורים טכנולוגים אינם יכולים להחליף טבילה פיזית בסביבת מידע, כמו קומת מסחר או סמינר אקדמי, משום שהיא  מייצרת עושר שקשה לשכפל ברשת. יתר על כן, סביבות צפופות מאפשרות אינטראקציות בין-אישיות אקראיות שיכולות ליצור זרמי ידע ויצירתיות שיתופיים. לדבריו, אחת הבעיות עם הצלחה של יוזמות פרטיות בערים, היא שהם לא מלוות בפיתוח מספק של יכולת ציבורית. להפך, המגזר הציבורי מתמקד לעתים קרובות בהגבלת השינוי  במקום לתרום לשיפור החוויה העירונית.

_________

2. העסקת יותר שוטרים שחורים ונשים, חינוך, העלאת סטנדרטים לגיוס והכשרה יעילה יותר, עשויים להפחית את המתח בין המשטרה לקהילה, כך קובעים ג'יימס אי. רייט מאוניברסיטת פלורידה ואנדראה הדלי, מאוניברסיטת אוהיו, שניהם מרצים אפרו-אמריקאים למדיניות ציבורית, במאמרם National Police Reform: Commissions: Evidence-based practices or unfulfilled promises שהתפרסם ב-Review of Black Political Economy  בדצמבר 2019.

המאמר בוחן את האפקטיביות של הרפורמות, שמטרתן הפחתת האלימות המופרזת של המשטרה ושיפור יחסי המשטרה והקהילה. למרות שרפורמות אלה השפיעו באופן חיובי על תפיסות ועמדות הקהילה, היו להן השפעות מוגבלות מאוד, אם בכלל, על צמצום הפשיעה. בנוסף לא נמצאה  הוכחה לכך שתקני גיוס משופרים או מחמירים יותר וסינון מראש, משפרים את המקצועיות ואת איכות המשטרה. עם זאת יש הכרה בכך שחלק מהנזקים נגרמו בגלל אי גיוסם של שחורים ונשים לכוחות השטור. במאמר טוענים רייט והדלי כי לא ניתן להוכיח ששיפור ההכשרה היה אפקטיבי משום שהיא לא השתנתה בצורה עקבית במחלקות השונות ולא ניתן היה לבחון בצורה קפדנית ושיטתית את השפעותיהן של הכשרות מסוגים שונים. בנוסף לתרבות המשטרה יש משמעות והיא עלולה לשמר התנהגויות ואמונות המנוגדים לרפורמות הקיימות. 

_________

 

3. כאלף אזרחים נהרגים בארצות הברית מידי שוטרים, מספר גבוה מכל מדינה מפותחת אחרת, כשמחצית או יותר מההרוגים מתו לשווא,מבלי שסכנו שוטרים או אזרחים. כך טוען פרנקלין זימרין, פרופ' לקרימינולוגיה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ברקלי במאמרו  Police Killings as a Problem of Governance. המאמר הופיע בכתב העת Annals of the American Academy of Political and Social Science בגיליון ינואר 2020 שעסק ב- Fatal Police Shootings: Patterns, policy and prevention. עורך הגיליון לורנס שרמן מאוניברסיטת מרילנד הוא מומחה ידוע בקרימינולוגיה ועבד בשנות ה-80 עם מפקד משטרת ניו-יורק ואחר כך במיניאפוליס ומחקריו גרמו לשינוי בדפוסי ההתנהגות של המשטרה בכמה תחומים.

המאמר של זימרין בגיליון זה דן בסיבות להרג הבלתי פרופורציונלי של אזרחים בידי שוטרים. לטענתו השוטרים בארצות הברית חשופים יותר משוטרים במדינות מפותחות אחרות לאלימות אזרחים. בבריטניה ובגרמניה, מספר מקרי המוות של שוטרים כתוצאה מאלימות אזרחים ברוב השנים הוא אחד או אפס. בארצות הברית שגדולה מהם פי ארבע או חמש, מספר ההרוגים מאלימות אזרחים גדול פי חמישים. הסיבה העיקרית היא ריבוי כלי הירייה בקרב כל המעמדות. בארצות הברית יש לפחות 60 מיליון כלי יריה ואלה גורמים למותם של שוטרים ב-97.5 אחוזים מהתקיפות הקטלניות, זאת למרות שיותר מ- 95 אחוז מהתקיפות אינן קשורות בנשק.

_________

4. מחקרים ב- OECD שמצאו קשר חיובי חזק בין צמיחה כלכלית לביזור הכנסות של ממשלות לעיריות או לגופים אחרים, מגלים גם שהבזור עלול להגדיל אי שוויון בעיקר בין בעלי הכנסות גבוהות ובינוניות לבין בעלי הכנסות נמוכות. כך עולה מהסקר Synthesising good practices in fiscal federalism: Key recommendations from 15 years of country surveys שערכו קאס פורמן, שון דוהרטי והנסיורג בלוכליגר מה -OECD על מדיניות פיסקלית המתייחסת למיסוי ולסמכויות הוצאה של הכסף שהתפרסם באפריל 2020. עבודתם דנה בשיקולים השונים לביזור מדיניות מיסוי ותקציבים בין ממשל מרכזי לשלטון המקומי.

ביזור, כך מגלה הסקר, מאפשר לממשלות לספק שירותים ציבוריים למשקי בית ולחברות בהתאם להעדפות ולצרכים מקומיים.  עם זאת, הוא יכול להפוך את המסגרות הפיסקליות למורכבות יותר אם אינו מתוכנן כראוי ואף עלול לחזק את אי השוויון הבין אזורי. אמנם מחקרים ב- OECD מצאו קשר חיובי חזק בין ביזור הכנסות לצמיחה כלכלית, אבל הראו שלמרות שהוא מצמצם את הפער בין משקי בית בעלי הכנסה גבוהה ובינונית, הוא עלול להשאיר מאחור בעלי  הכנסות נמוכות, במיוחד כשבתחומי השיפוט יש אוטונומיית מס גדולה. בכל הנוגע לבריאות מחקרים מראים כי כשיש ביזור בינוני העלויות יורדות ותוחלת החיים עולה, אך כשהבזור הוא גדול מדי ההשפעות הן הפוכות. ביחס להישגים החינוכיים עלייה של עשר אחוזים בהכנסות של השלטון המקומי משפרת את ציוני הפיזה בשישה אחוזים

_________

5. מחקרים מראים כי שעור ההתאמה הבין דורית במעמד הסוציו-אקנומי הוא גבוה. 43 אחוזים מהמבוגרים, שגדלו כילדים בחמישית הענייה ביותר של חלוקת ההכנסה, נותרו שם ואלו רמת ההכנסה של 70 אחוזים מותירה אותם במחצית הענייה ביותר. כך עולה מהמאמר Parenting Practices and Socioeconomic Gaps in Childhood Outcomes שהתפרסם בגליון האביב של 2020 של כתב העת Future of Children שמופיע באתר How Cultural Factors Shape Economics Outcome.

הגיליון כולו מכיל שמונה מאמרים המנסים לזהות מרכיבים תרבותיים, שמנבאים את מעמדם הכלכלי והחברתי העתידי של ילדים. הכוונה בתרבות כאן היא להגדרה רחבה ואינטואיטיבית הכוללת מוסדות, מנהגים, וגישות חברתיות. המאמר המדובר כאן נכתב על ידי אריאל קליל, פרופ' לפסיכולוגיה התפתחותית ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת שיקגו ורבקה ריאן, פרופ' לפסיכולוגיה מאוניברסיטת ג'ורג'טאון והוא מגלה כי המתאם הבין דורי אינו נכון רק לגבי השכבות החלשות אלא גם לגבי השכבות החזקות. 40 אחוזים מהמבוגרים שגדלו בחמישית ההכנסות העליונה, נותרו בעלי הכנסות דומות בבגרותם ו-53 אחוזים מהם בעלי הכנסות משתייכות למחצית העשירה ביותר. גורמים רבים משפיעים על המתאם הבין-דורי הזה, אך ראיות מצביעות על כך שדרכי ההורות ממלאים תפקיד מכריע. אלה כוללים פעילויות מעשירות עם הילדים, מעורבות בלימודים שלהם, אספקת חומרים חינוכיים והפגנת חום וסבלנות. לטענתם התנהגות ההורים משפיעה לפחות בחצי על התוצאות הכלכליות של מבוגרים, ולכן תורמת באופן משמעותי ל(אי) ניידות בין-דורית במדינה.

_________

 

6. הדת היא גורם ממתן ועשויה להגביר את הסובלנות כלפי האחרים, יותר ממה שנהוג לחשוב. כך טוען דניאל הנגרמן פרופ' לכלכלה מאוניברסיטת נוטרדם Religious Institutions and Economic Wellbeing לטענת הנגרמן קבוצות דתיות מספקות הדרכה רוחנית ותקווה ותחושת שייכות וגם תמיכה כלכלית בתקופות של קשיים כלכליים. הן גם מונעות התנהגויות לא בריאות ומילאו תפקיד חשוב לאורך ההיסטוריה בקידום החינוך והרווחה הכלכלית. כמו כן טוען הנגרמן כי קבוצות דתיות הן מקור חשוב, שנחקר פחות מדי, לשירותים חברתיים. למרות האתגר בבחינת השפעות הדת על יחידים וקבוצות, מחקרים רבים בנושא מוכיחים כי לדת יש אפקטים משמעותיים על תחושת הרווחה של היחיד/ה. לטענתו ממצאים אלה מעלים שאלות ביחס למדיניות בנוגע לשירותים חברתיים לחסרי היכולת.

_________

7. פלורנס נייטינגל גילתה באמצעות חישובים סטטיסטיים ששיעור התמותה ממחלות של חיילים בריטים, היה גבוה משעור התמותה של גברים שלא היו בצבא, למרות שהחיילים היו בריאים יותר בתחילת השירות. כך מגלה נואל-אן ברנדשו במאמרה Florence Nightingale (1820–1910): An Unexpected Master of Data בכתב העת Pattern  במאי 2020.

נייטינגייל, שהיתה אחות במלחמת קרים, הקימה את בית הספר הראשון לאחיות בלונדון וידועה בכך שיסדה את מקצוע הסיעוד המודרני, היתה גם כך מסתבר סטטיסטיקאית. לאחר שאספה נתונים הגיעה למסקנה שהסיבות למותם של חיילים הם תברואה לקויה וצפיפות יתר במחנות צבאיים שהאיצו את התפשטות המחלות. היא תארה את מסקנותיה באמצעות גרפים. באיור 1, היא ציירה חמישה עיגולים מלאים במשושים אשר מייצגים את החללים בין האנשים. שלושת המעגלים הראשונים מראים את הצפיפות הרצינית של מחנות הצבא בעוד ששני המעגלים האחרונים מראים את הצפיפות המופחתת באופן ניכר במרכז לונדון. נייטיגייל ניסתה לחזות גם מה יקרה אם החיילים יהיו בריאים כמו שאר הגברים בבריטניה באיור 2. גרף זה הקדים את זמנו. משמאל היא הציגה את המצב הנוכחי ומימין מה היה קורה אילו החיילים היו בריאים כמו אוכלוסיית הגברים הכללית.

_________

 

8. מלחמת העולם השנייה לא היתה שורה של קרבות על שטחי אדמה מוגדרים, אלא התנהלה על קילומטרים רבים כשהמטרה היתה להשמיד את כלי הנשק של מדינות הציר לפני שנעשה בהם שימוש. כך הושגו ניצחונות עוד לפני שהחלו הקרבות. כך טוען פיליפ פייסון או'בריאן מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת סט אנדרוז במאמרו How the war was won  שהופיע בקובץ מאמרים על ההיבטים הכלכליים של מלחמת העולם השנייה. את הקובץ The Economics of the Second World War: Seventy-Five Years On ערכו שני היסטוריונים  סטיבן ברובר מאוניברסיטת אוקספורד ומארק הירסון מאוניברסיטת ווריק.

המתקפה המסיבית טרם קרב, טוען או'בריאן יצרה הרס כך שלא ניתן היה ליצור כלי נשק חדשים. החורבן בגרמניה וביפן היה יעיל כך שהוא מנע את  היכולת להעביר חומרי גלם. חלק מההתקפות הופנו ישירות למתקני ייצור הנשק ומנעו  את הפעלתם. לטענת או'בריאן מתקפות על המתקנים לא היו יעילות כפי שקיוו, מכיוון שההפצצות לא הייתה מדויקות מספיק כדי למחוק את מתקני יצור הנשק לחלוטין.  עם זאת, ההפסדים מההפצצות היו נרחבים יותר מאלה שנגרמו בקרבות היבשתיים המסורתיים . בנוסף לכך מוסיף או'בריאן העברת נשק מהמפעל לחזית לא היתה דבר קל. בדרך כלל היה צורך לנוע על פני מאות או אלפי קילומטרים באמצעות קווי ספנות או רכבות שהיו פגיעים להתקפה. מדינות הציר איבדו יותר מטוסים בדרך לחזית מאשר בלחימה ישירה. לעיתים, ההפסדים של יפן מחוץ ללחימה היו עד פי שניים מאלו אשר שנגרמו לה בקרבות. זה היה, לטענת או'בריאן, שדה הקרב האמיתי של מלחמת העולם השנייה, שדה קרב שאורכו אלפי קילומטרים ביבשה.

_________

           

9. אדם סמית', שנחשב למייסד הכלכלה כתחום דעת, כתב על כלכלת פתוח  בספרו  עושר האומות ב-1776, הרבה לפני מלחמת העולם השנייה, אז נולד התחום רשמית. כך טוען ווילאם איסטרלי פרופ' לכלכלה מאוניברסיטת ניו יורק במאמר שפרסם בכתב העת Review of Austrian Economics  Progress by consent: Adam Smith as development economist  בספטמבר 2019.

לטענת איסטרלי לאחר שעות רבות של קריאה מדוקדקת בספרו של סמית' הוא הגיע למסקנה, שהספר עוסק לא רק באומות הקרובות למקום מגוריו של סמית' באנגליה, אלא ב-164 מקומות וקבוצות אתניות היסטוריות ועכשוויות, כשרק אוסטרליה וניו זילנד נותרו לגמרי בחוץ. באפריקה אמנם התייחס סמית' רק למקומות מסוימים על החוף, אך ספרו מכיל גם דיונים חשובים מאוד על היבשת כולה. בנוסף לאנגליה, הולנד ועוד מדינות מערב ידועות שהצליחו כלכלית, הוא התייחס גם למקומות בדרום הגלובלי כמו פרו, מקסיקו, צ'ילה, מצרים, הודו, אפריקה, מרכז אסיה וסין והיו גם דיונים על רוסיה ומזרח אירופה.

_________

 

10. ענף הכותנה האמריקאית אמנם צמח על גב העבדים, אך ספק אם מערכת אכזרית זו שרתה את האינטרסים ארוכי הטווח של יצרני הטקסטיל בניו אינגלנד. כך טוען גווין רייט פרופ' להיסטוריה כלכלית באוניברסיטת סטנפורד בהרצאה שנתן בכנס השנתי של האגודה להיסטוריה כלכלית. ההרצאה Slavery and Anglo-American Capitalism Revisited פורסמה בכתב העת Economic History Review במאי 2020.

לטענת רייט כספקיות עולמיות של כותנה מדינות דרום ארצות הברית התאפיינו בביצועים נמוכים משלוש סיבות: 1) החל משנת 1807 נפסק סחר העבדים, אך גיוס עובדים חופשיים היה קשה, מה שהפך את היצע העבודה לבלתי גמיש. 2) בעלי עבדים הזניחו את תשתיות התחבורה והשאירו חלקים גדולים של אדמת כותנה פוטנציאלית נטושים. 3) העלות של העבדים צמצמה והגבילה את מידת ההתמחות הכללית של האזור. לסיבות אלו היו השלכות  על ההתפתחות הכלכלית של ארצות הברית. שוק העבדים בדרום התנתק יותר ויותר מהזרם הלאומי המרכזי, מכיוון שהיצרנים מצאו הזדמנויות חדשות בחוות המתרחבות ובערי המדינות החופשיות. בסוף תקופת העבדות המדינות שבהן היו עבדים התגלו כמכשול עיקרי לצמיחה, שנתמכה על ידי אינטרסים תעשייתיים ופיננסיים. כך קרה שלמרות תשואות גבוהות לבעלי עבדים, הביצועים של האזור כספק כותנה היו פחות טובים וניתן לומר שהעבדות בדרום לא הייתה גורם מרכזי וחיוני בהתפתחות הכלכלית של ארצות הברית.

_________

 

11. כריית נתונים שרואה בנתונים בסיס חשוב יותר מאשר תיאוריות ועומדת לעיתים קרובות בבסיס הבינה המלאכותית, עלולה להתגלות כזהב של שוטים, כך טוען גרי סמית' פרופ' לכלכלה בפומונה קולג' במאמר שפרסם בכתה העת Journal of information technology במאי 2020 המאמר Data mining fool’s gold. יוצא נגד החשיבות היתרה שאנחנו מעניקים למתודה של כריית הנתונים.

כריית הנתונים, מסביר סמית', מעניקה יתר חשיבות לנתונים ומחפשת תבניות סטטיסטיות בלי להיות מוגבלת על ידי היפותזות מקדימות. בינה מלאכותית ומערכות של למידת מכונה, למשל, מסתמכות לעיתים קרובות על אלגוריתמים של כריית נתונים כדי להבנות מודלים עם מעט מאוד או בלי הדרכה אנושית. אך במערכות נתונים גדולות אי אפשר להימנע משפע של תבניות ואלגוריתמים שלמחשב אין דרך אפקטיבית להעריך את משמעותן ומידת יעילותן של התבניות. בעוד כריית נתונים עשויה לגלות מערכות יחסים שמישות, מבול הנתונים גורם לתבניות לגדול באופן אקספונינציאלי, מה שמפחית את היכולת לזהות ביו תבניות יעילות לכאלה שאינן יעילות ועלול להופך את כריית נתונים לזהב של שוטים. 

_________

 

12. ארצות הברית מספקת 70 אחוזים מהביקוש העולמי של פלזמה, בין השאר לבריטניה למדינות אירופה, לקנדה לאוסטרליה ולניו זילנד. כך מגלה הדו"ח שפרסם הפילוסוף פטר ג'וורסקי המלמד בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון,   Bloody Well Pay Them: The Case for Voluntary Remunerated Plasma Collections. הדו"ח, שיצא בהוצאת מכון אדם סמית' בבריטניה וה-Niskanen center בוושינגטון, מכונים המזוהים עם הקו הניאו-ליברלי, מציג את אי הצדק שבמציאות הנוכחית של תרומות פלסמה וממליץ להפוך את התהליך לחלק מכלכלת השוק.

לטענת הדו"ח אם מחברים בין ארצות הברית המספקת 70 אחוזים מהיצע הגלבלי של הפלסמה והמדינות האחרות, כמו גרמניה, אוסטריה, הונגריה וצ'כיה, המאפשרות לשלם עבור פלזמה, מגיעים לכמעט 90 אחוז מההיצע העולמי.  ארצות הברית מספקת כיום כשני חמישיות מהביקוש של אירופה, כמעט את כל צרכי בריטניה, מעל ארבע חמישיות מקנדה, למעלה ממחצית הצרכים של אוסטרליה וכ-12 אחוזים מהצרכים של ניו זילנד לפלזמה. כלומר חמישה אחוזים מאוכלוסיית העולם אחראים ליותר ממחצית מהפלזמה שנאספת בעולם. לטענת הדו"ח המצב הלא שוויוני הזה משקף את העובדה כי ללא תגמול, קשה לייצר אוספי פלזמה מקומיים שיוכלו לספק את הצרכים.

_________

 

13. מחקרים כלכליים על משבר הקורונה יש בשני אתרים הכוללים שלל מאמרים וניירות עמדה:  1) ה NBER (National Bureau of Economic Research) פתח את האתר שלו בחינם לכל מי שמתעניין למחקרים בתחום; CEPR (Centre for Economic Policy Research) ייסד כתב עת שנקרא COVID economic journal. בכל גיליון יש כ-7 מאמרים. עד סוף 2020 יצאו לאור 63 גיליונות.

_________

 

והנה כמה ראיונות עם כלכלנים מקוריים שמציגים פרספקטיבה יוצאת דופן על סוגיות מרכזיות:

  • דיוויד פרייס (David Price) ראיין את ג'ושוע אנגריסט, פרופ' לכלכלה ב-MIT לעלון של הרבעון הראשון של 2020 היוצא לאור בסניף ריצ'מונד וירג'יניה של הבנק הפדרלי. אנגריסט הוא אחד הכלכלנים המובילים בעולם בתחום של כלכלת חינוך, הוא בעל שם עולמי בשימוש בשיטות סטטיסטיות בכלכלה (אקונומטריקה) ואף כתב ספר לימוד פופולרי בתחום. בראיון הוא מציג בין השאר את מה שהוא מכנה "אשליית העלית". הוא מספר שכשהוא מלמד רגרסיה היא מציג כדוגמה מאמר מאת אלן קרוגר וסטייסי דייל הבוחן את ההשפעות של תהליך ההכנה ללימודים במוסד יוקרתי. מתברר שאין יתרון בהליכה לבית ספר בררני אם אתה מוכשר מספיק ויכול להתקבל ל-MIT או להרווארד. כלומר יש כאן אשליה שמשפחות עם הכנסה גבוהה מטפחות שאם ילדיהם ילכו לבתי הספר בררנים, הם מחזקים את הסיכוי להתקבל למוסדות אקדמיים יוקרתיים. לכן צריך להתאמץ להכניס את הילדים לבתי ספר אלה גם אם הדבר יוביל להסתבכות בהונאות ובפליליים. מעניין שחלק מהדוגמאות שמציג אנגריסט קשורות לישראל. מתברר שלאחר שהשלים תואר ראשון ושני בארצות הברית, הוא שירת כאן שלוש שנים בצבא, חזר לארצות הברית להשלים דוקטורט, היה בהרווארד שנתיים, חזר לאוניברסיטה העברית לחמש שנים ומשם ל- MIT.

  • אירווין זלצר וג'פרי גדמין ראיינו את לורנס סאמרס, אחד הכלכלנים הידועים בעולם למגזין  The American interest, שנוסד על ידי חוקר מדעי המדינה, פרנסס פוקוימה ועוסק בנושאים של גלובליזציה, יחסי חוץ ונושאים צבאיים. סאמרס היה שר האוצר של ארצות הברית, נשיא אוניברסיטת הרווארד והכלכלן הראשי של הבנק העולמי (מי שהחליף אותו היה פרופ' מיכאל ברונו מהאוניברסיטה העברית). על גלובליזציה אמר סאמרס: "נאמר שאתה הולך לאבד את העבודה שלך, אבל זה בסדר מכיוון שבמשרה החדשה תקבל שכר ריאלי גבוה יותר בזכות מחירים נמוכים יותר, בגלל הסחר הבינלאומי. ואז נאמר שהחברה שלך עומדת להעביר את התפקיד שלך לחו"ל, אבל זה באמת הכרחי, כי אם היא לא תעשה את זה, היא תהיה פחות תחרותית. עכשיו אומרים לך שעלינו להוריד את המיסים על החברות האלה ולקצץ בתמורה את כיתת החשבון מבית הספר התיכון של ילדך, כי אחרת לא נוכל למשוך חברות לארצות הברית, ועליך לשלם מיסים גבוהים יותר, ולחיות עם פחות שירותים. בשלב מסוים אתה אומר: "כל העניין הגלובלי הזה לא עובד בשבילי". על משבר הקורונה אומר סאמרס: "אני חושב שעלינו להיות זהירים מאוד, ביחס לציפייה שממשלה תכסה את כל ההפסדים הקשורים לתקופת הקורונה. במבט לעבר כלכלה שהולכת להיות שונה מאוד מזו שהייתה לנו לפני משבר הקורונה, איננו יכולים לקיים כל עבודה או כל מפעל עם תוכנית פיצויים ללא הגבלת זמן. כשאני מסתכל על הגירעון של 30 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי, שאנו מפעילים ברבעונים השלישי והרביעי של 2020, אני לא חושב שניתן לקיים אותו לאורך שנים".

  • שני ראיונות עם זוכות במדליית בייטס לכלכלה איימי נקמורה מאוניברסיטת ברקלי ב-2019 ומליסה דל מהרווארד ב-2020. מדליית בייטס זהו הפרס השני  בחשיבותו אחרי הנובל לכלכלה, המוענק מדי שנה לכלכלן/ית המשפיע/ה ביותר שגילו/ה מתחת ל-40:

הראיון עם איימי נקמורה פרופ' באוניברסיטת ברקלי שמתמחה במאקרו-כלכלה עסק בדינמיקה של מחירים בתקופת משבר הקורונה. "ניתן לחשוב שקל מאוד לצאת ולהבין כמה קשיחות יש במחירים. אבל המציאות הייתה שלפחות עד לפני 20 שנה, היה די קשה להשיג נתוני מחירים. ברגע שמקרו-כלכלנים החלו לבחון נתונים רבים עבור חתכי רוחב של סחורות, היה ברור שהתנהגות התמחור מסובכת הרבה יותר בעולם האמיתי ממה שהנחנו. למשל במקרה של המשקאות הקלים. אנחנו יודעים שקולה ופפסי משנים מחירים לעיתים תכופות. אך האם זו באמת תגובה לתופעות מקרו-כלכליות, או שמא מדובר על משהו מתוכנת מראש? גילינו שלעתים קרובות יש חזרה למחיר לפני השינוי. זה מצביע על כך שהיענות לתנאים המקרו-כלכליים הקשורים לשינויי מחיר אלו הייתה מוגבלת למדי. אחד הדברים שהיו מאוד בולטים בעיני בתקופה האחרונה של משבר הקורונה הוא שגם עם הלחץ הגדול על רשתות המזון עדיין יש דברים שנמכרים בהנחה. כך שאפילו עם אירוע בסדר גודל של הקורונה, אני מניחה שהשינוי לוקח זמן. כלכלה עם קשיחות מחירים מגיבה בצורה פחות יעילה לסוג כזה של הלם שלילי מאשר כלכלה שבה המחירים והשכר מסתגלים כל הזמן בצורה אופטימלית".

הראיון עם מליסה דל נערך על ידי טיילר קוון, פרופ' לכלכלה באוניברסיטת ג'ורג' מאסון. דל היא מאוקלהומה במקור, היא בעלת בעיות ראייה קשות והיתה ועדיין אתלטית מצטיינת והראשונה מהתיכון שלה שהגיעה להרווארד וגם נשארה שם. תחום התמחותה הוא כלכלת פיתוח וכלכלה היסטורית. כותרת הראיון היא: Mellisa Dell: On the Significance of Persistence  דל מספרת שהיא הציגה מחקר שעשתה במקסיקו בפני קבוצת היסטוריונים. "אני חושבת שלהיסטוריונים יש גישה שונה מאוד מכלכלנים. הם נוטים להתמקד בהקשר צר מאוד. הם עשויים להסתכל על כפר ספציפי, והם רוצים להסביר את כל מה קורה בכפר בפרק זמן מסוים. אני בחנתי את ההשפעות הכלכליות של המהפכה המקסיקנית והיסטוריון מסוים שלמד את זה בהרחבה ויודע המון, אמר, 'טוב, אני קצת רואה מה את אומרת, וזה אכן קורה במקרה הזה, אבל מה עם החריג הזה? ומה עם החריג הזה? ’והתגובה שלי הייתה לומר ש- R בריבוע שלי (% השונות שהרגרסיה מסבירה) הוא 0.1, כלומר זה מסביר 10 אחוז מהשונות בנתונים. מכיוון שהעולם הוא מקום מורכב, אז משהו שמסביר 10 אחוז מהשונות הוא משמעותי ביותר. אבל זה אומר שיש עדיין 90 אחוז מהשונות שמוסברת על ידי דברים אחרים. אותו דבר קורה כשאני מלמדת כיתת תואר ראשון על צמיחה כלכלית בהיסטוריה. אנחנו מדברים על ההסברים השונים שיש: גיאוגרפיה, סוגים שונים של מוסדות, גורמים תרבותיים. יש מקומות באפריקה שהם פי 40 יותר עניים מארצות הברית. כשיש הפרש הכנסה כזה, צריך להסביר כמות עצומה של שונות, ככה שיש מקום לכל אחד להכניס את התיאוריה המועדפת עליו, פשוט כי ההבדלים כל כך עצומים".

bottom of page