עזב את הכנסייה כשהוצעה לו משרת פרופסור בקינג קולג' באברדין. לאחר שהגותו התפרסמה, הוא הוזמן להחליף את הפילוסוף והכלכלן אדם סמית' כפרופסור של פילוסופית המוסר באוניברסיטת גלזגו. הוא היה בן זמנו של הפילוסוף דיוויד יום וביניהם התגלו לא מעט מחלוקות פילוסופיות מורכבות.

"זאת היתה תקופה של גאונות בסקוטלנד, התפרצות אינטלקטואלית ממש ענקית.", אדם אומר. "החלטתי לכתוב את הדוקטורט על ריד כי אמרתי לעצמי סוף סוף פילוסוף שאני מבין כי הוא מתעסק בקומון סנס אבל אז התברר שלא דובים ולא יער, אני לא מבין כלום".

לדבריו היתה לריד בקורת עמוקה על התפיסות הפילוסופיות שקדמו לו, שניסו בעקבות אריסטו להבין מהי תפיסה באמצעות כל מיני ייצוגים ואידאות. "למשל לפי הפילוסופיות אליהן התנגד ריד אני לא תופס את המדפסת כפי שהיא במציאות אלא על פי איזו תמונה של המדפסת שיש לי בראש. ריד מנסה להגדיר את תמונת העולם של האדם הרגיל." ניתן לומר בזהירות שריד מנסה לבנות תורת תפיסה שלפיה אנחנו תופסים את העולם החיצוני ולא ייצוגים שלו שמופיעים אך ורק לעיני התודעה שלנו.  יחד עם זאת כאשר בודקים לעומק את תורת התפיסה שלו מסתבר שזה בכלל לא פשוט ויש שאלה גדולה האם הוא אכן מצליח לעשות זאת.  הוא נחשב לפילוסוף הראשון (או, לפחות לאחד הראשונים) שהפריד בין התחושה ובין התפיסה שהיא מעוררת". בימים אלו הוא צולל לתוך התורה שלו על אסתטיקה וגם היא לא פשוטה.

אבל לפני שהוא הגיע לריד ולתארים מתקדמים, אדם למד תעודת הוראה. זה היה עוד בין תואר ראשון לשני והוא עוד גר בירושלים "עיר השלום" הוא אומר בציניות. במהלך החיים בירושלים הוא נישא והוא ואשתו עברו לצפון, אבל גם אז הרומן שלו עם האוניברסיטה העברית נמשך. "כשהייתי בתואר השני הייתי יוצא באוטובוס של רבע לחמש וחוזר באוטובוס שיצא בחצות מתל אביב ומגיע הביתה בארבע שלוש בבוקר ואז הרבה פעמים הייתי קם בבוקר ללמד בבית ספר."

להוראה בבית ספר הוא הגיע בעקבות רצח רבין. "אם היית אומרת לי בתיכון שאני הולך להיות מורה, הייתי צוחק. אבל אז אחרי הרצח היו לי אשליות שאולי חינוך זה המפתח לשינוי. כשהחברים שלי קבלו מלגות ונסעו להמשיך ללמוד בארצות הברית ובאנגליה, לי היה חשוב לעבוד. מאז עברו עשרים שנה ואני עדיין מורה, עכשיו רק במרכז מדע ודעת בתל חי".

"הי גם פה אתה מורה", אני מעירה מתכוונת למכללה. "זה באמת חיים של קריירה כפולה מצד אחד אתה חי חיים של הרהורים על דברים שאתה לא ממש מבין, ומצד שני אתה מתרגל חיי מעשה של חינוך ילדים", הרהרתי בקול.

"אבל גם כשאתה מחנך ילדים, אתה בעצם לא באמת מבין מה אתה עושה", אדם צוחק. "חינוך זה המון סימני שאלה. מאז שנחשפתי להגות חינוכית עמוקה כמרצה בחוג לחינוך אני רואה את המורכבות. כמו תמיד במדעי רוח והחברה השאלה מה זה אדם ומה זאת חברה, היא לא באמת פתורה. יש כל מיני רעיונות. אתה קורא את אפלטון ואתה מבין שכל השאלות נשאלו כבר אז".

לדבריו ההגות החינוכית שינתה את סגנון ההוראה שלו. פעם הוא היה סמכותי ופשוט הרצה לתלמידים. היום הוא מקפיד לקיים דיונים וחושב שדיונים זה לא רק חשוב אלא חיוני. "אבל אני כל הזמן מתלבט כי אני לא יודע, אני באמת לא יודע".

הוא רואה הבדל בין בית הספר למכללה. "לא יעזור בית ספר זה סוג של בית כלא, אתה מכריח אותם לבוא לשם. להרבה תלמידים רע בבית ספר. הם בגיל שיש להם אלף ואחת בעיות שמעסיקות אותם, שאין להן שום קשר לבלבולי המוח שלך. בגלל הכפייה הזאת, אתה מתעסק המון בגבולות ומתמודד עם כל מיני עימותים. גם אם הם באים לתל חי לא כי הם ממש רוצים אלא בגלל ההורים או כי הם חושבים שצריך, הם בכל זאת בוגרים ולכן יותר קל להעביר שעור".

לאחרונה הוא עזב לרגע את ריד והתחיל לכתוב גם על חינוך "אבל זה בשוליים"  ופרסם מאמר קצר על שעור הגאומטריה של סוקרטס. בעצם הוא הגיע למכללה ללמד פילוסופיה בחוג ללימודים רב תחומיים אבל מצא את עצמו בחינוך והוא מאוד מרוצה.

"לאן תמשיך אחרי ריד?" אני שואלת. "מתישהו אנחנו ממצים את הדוקטורט ולא רוצים לראות אותו יותר. זה מה שקרה לי", הסברתי, לקח לי יותר מעשור עד שהייתי מוכנה לדון שוב במה שכתבתי שם.

"וואלה אני לא יודע לאן אני הולך, לא בחיים, לא במחקר ולא במכללה".

"כלומר אין איזה ניצנים של דברים שאתה מתחיל לעשות כבר?"

"אני עובד עם יעל קדר בשיתוף פעולה מחקרי על פילוסוף אירי מדהים בשם ג'ורג' ברקלי (1685-1753) שריד מאוד הושפע ממנו. זה מחקר אחר שלא קשור למחקר שלי על ריד. יעל היא פילוסופית של המדע והיא התעסקה המון בתפיסת החוקיות של הטבע. והתפיסה של ברקלי ביחס לזה היא מאוד פורייה מכל מיני בחינות. לכן נורא מזמין להשוות אותו עם ניוטון ויום. זה מאוד מעניין אותנו ומתברר שזה אולי מעניין גם אחרים, אז אנחנו חוקרים את זה בשנתיים האחרונות. הרצנו על זה בשני כנסים. כתבנו מאמר שנמצא בשיפוט ואנחנו מתכננים לכתוב עוד משהו. זה שיתוף פעולה נפלא. למרות שאני מאוד סוליסט, מאוד כיף לי לעבוד איתה. אני לומד ממנה המון. כל אחד מאתנו תורם משהו. כשהרצנו ביחד בכנס התפעלו מאיך שאנחנו עובדים יחד. היה לי כיף לשמוע".

"ויש רגעים שבהם אתם לא מסכימים?"

"אני תמיד מיישר איתה קו", אדם צוחק. "אני סתם אומר, לפעמים אני גם משכנע אותה. אבל בעקרון אני חושב שצריך  להבין שכשעובדים ביחד זה לא יצא כמו שאתה רוצה בדיוק, זה יצא קצת כמו שרצית וקצת לא".  אני שואלת על תוכנית ארסמוס של האחוד האירופי שבה אדם היה מעורב יחד עם עוד אנשים. זאת היתה תוכנית שעסקה ביזמות חברתית, ושבמסגרתה הוא היה בסדנה בברלין ומסע לימודי בהודו בעקבות פרויקטים חברתיים וחינוכיים. אדם מספר שהמעורבות בתוכנית הזאת מאוד תרמה לו. "אני לא מהתחום של יזמות חברתית אבל אני כן בנישה של פעילות חברתית. החינוך וההוראה בבית הספר היו מבחינתי פעילות חברתית. בנוסף אני ורוני איינבך היינו מהמייסדים של 'מהפך' בירושלים.  אבל אני שמח על החומרים שקראתי, על הסיור ובעיקר על המפגש עם אנשים שנתנו לי השראה ועוררו בי שוב את ההבנה על חשיבותה של התנדבות. למשל אני מלמד קורסים באקדמיה בכיכר לפחות פעם אחת בשנה. בשנה שעברה לימדתי שני קורסים גם בסמסטר א וגם בסמסטר ב. כשמזמינים אותי לתת הרצאות בהתנדבות, אני מסכים. זה ממש חשוב בעיני לתרום".

אני שואלת את אדם מה עושה לו הזכייה במשך שנתיים ברציפות בפרויקט "מרצה מעורר השראה" שמובילה התאחדות הסטודנטים בישראל. אדם מודה שזה מחמיא לו. "אבל את מבינה", הוא מבהיר, "אני משקיע המון בהוראה. זה ממש חשוב לי. אז זה כיף שיש מי שמעריך. זה לדעתי נובע ממה שכבר אמרתי לך קודם. הלמידה שלי על הגות חינוכית שהראתה לי כיוונים חדשים בהוראה".

אנחנו מתקרבים לסיום. אני חייבת לחזור לשולחן של היום הפתוח ואדם חייב עוד מעט לתפוס את האוטובוס הביתה, הוא והאופניים שלו. "אם היו שואלים אותי לפני חמש-שש שנים מה אתה רוצה אדם? הייתי אומר שאני רוצה שיהיה לי תקן בחוג לחינוך במכללת תל חי והנה זה התגשם. אין הרבה אנשים שהשאיפות שלהם מתגשמות ככה. ואני יודע להעריך את זה. אני מאוד מעריך את זה".