זה כרטיס של שבוע הגאווה בתל אביב. אני לא הולך למסיבות, כי זה לא מספיק אקדמי (כלומר אני הולך למסיבות הכי פרועות, אבל אל תכתבי), אבל אהבתי את הרעיון שהרצל הוא משלנו. אהבתי את ההיפוך, את ההשאלה, את השימוש בחוזה המדינה ובמה שהוא מייצג ומה עשו מהייצוג שלו. קיימת גישה חינוכית האומרת שאם יש לך איזשהו תפקיד בבית ספר או בכל מוסד, זה נכון שיהיה איזה משהו שיסמל זהות מגדרית ייחודית. זה מאפשר לפתוח שיחה, לדבר, להתלבט, במיוחד במקום העוסק בחינוך, שחלק מאלו שמגיעים אליו עדיין עסוקים  בבירור הזהות המינית שלהם. כשמצאתי את הכרטיס הזה, תליתי אותו בחדר. הוא מבהיר שכאן מותר לדבר גם על נושאים הקשורים בזהות מינית. הייתה תקופה שבה הגיעו סטודנטים שרצו לפתוח את הנושא, לדבר על דברים ולהתלבט. בעיני הכרטיס הזה מסמל שהמרחב הזה פתוח לדיבור, להתחבטות, לשאלות. אגב, אולי לא כולם מודעים לזה, אבל בתל-חי יש קהילה להטב"קית לא קטנה בכלל. יש קבוצה לא קטנה של סטודנטים שמגיעים לתל-חי רחוק מהמשפחה וממי שמכיר אותם/ן וכאן הם מוצאים מרחב נוח ופתוח לבצע תהליכים של בירור זהות מינית ויציאה מהארון. אנחנו לא מאוד מודעים לזה כי אלה תהליכים פרטיים ונסתרים מאתנו המרצים, אבל חשוב שנדע שזה קיים בתל-חי ובמספרים לא קטנים. מי שהיה במסיבות התא הגאה בתל-חי חווה את זה.