עולם המח"ר 10
חזרה לדף הבית
על המדף
המלצות על ספרים ומאמרים
בעריכת תמר הגר
ג'יילס מילטון, אגוז המוסקט של נתנאל
הוצאת זמורה ביתן, 2002, תרגום: בן ציון הרמן
אגוז המוסקט של נתנאל הוא דרמה היסטורית תיעודית מרתקת, המתחקה אחר מאבקים רוויי דם, הרפתקאות, בצע כסף, תככים ומעשי אכזריות שליוו את עידן מסעות הגילוי וההשתלטות על בתי הגידול של תבלינים באיי הודו המזרחית (אינדונזיה) במאות ה-16 וה-17. הספר מבוסס על יומני מסע ומכתבים של ימאים, עמילי מכס, פקידים וסוחרים ושזורים בו הסברים אודות צמחי תבלין, בתי הגידול שלהם, סגולותיהם הרפואיות ותפקידם המכריע בכלכלה העולמית של העת החדשה המוקדמת. לאחר מאה חמישים שנות מאבק על איי התבלינים, מגלה הספר, ויתרו הבריטים על שליטתם באי זעיר שהיה מקור לאגוזי מוסקט, מצרך יקר מציאות בשווקי אירופה ובתמורה קבלו מאת ההולנדים אי בעל חשיבות שולית, בצדו האחר של העולם, ושמו מנהטן. קריאה בספר מבטיחה כי בפעם הבאה שתביטו במדף התבלינים, תתבלו סלט או תחלטו צמחים, המחשבות תנדודנה מאליהן למסע בזמן לאיים מרוחקים.
כתב: עודד אבט
David Hockney and Martin Gayford, A History of Pictures for Children
Thames & Hudson, 2018
מעטים הספרים שהסבו לי נחת רבה כל כך כהורה, כפי שהסב לי הספר 'היסטוריה של התמונות לילדים'. הספר מבוסס על שיחות של האמן דיויד הוקני עם מבקר האמנות מרטין גייפורד והוא למעשה עיבוד לילדים של ספרם המשותף 'היסטוריה של התמונות'. הספר עוסק בשאלות שכדאי לשאול את עצמנו כאשר אנו מתבוננים בתמונות מתוך הנחה שכל תמונה משקפת נקודת מבט, ושלכל תמונה יש כללים משלה, אותם נדרש הצופה לחשוף, כפי שעשוי לקרות כשמתבוננים במפה ללא מקרא.
הספר מחויב פחות לכרונולוגיה ויותר למושגים שהופכים את ההתבוננות בתמונות לעשירה, אבל הוא עוסק בתמונות לכל אורך ההיסטוריה האנושית (מציורי מערות ועד לגרפיקה של משחקי-וידאו). קריאה עם הילדים בספר הזה מתגמלת מאוד מכל בחינה: זו הזדמנות יוצאת דופן להעניק מפתח לעונג הטמון בהערכה של יופי, והזדמנות לשעה איכותית של שיחה שבמרכזה התובנות שלהם. מעבר לצוהר שהספר מעניק לי (כהורה) אל השקפת עולמם, הוא מעניק להם הזדמנות לפתח סגנון וטעם בכוחות עצמם.
כתב: אלי פיטקובסקי
Lucinda Hawksley, Lizzie Siddal: The Tragedy of a Pre-Raphaelite Supermodel
Andre Deutch, 2004
לוסינדה הוקסלי היא כותבת ביוגרפיות מוכשרת. היא גם בוחרת דמויות מעניינות של נשים. את הביוגרפיה שלה על ליזי סידאל היא מבססת על ביבליוגרפיה עשירה שמופיעה בסוף הספר. זהו סיפורה של אשה, שגדלה בשכונת עוני בלונדון והפכה להיות אחד הפנים המפורסמות בבריטניה של התקופה הוויקטוריאנית בזכות ציוריהם של הפרה-רפאליטיים. היא היתה למאהבת של אחד מהם, דנטה גבריאל רוזטי, ובמשך תשע השנים בהן חיה לצידו היא הפכה לציירת ומשוררת בזכות עצמה, והתמכרה ללודאנום ולדיכאון בעקבות בגידותיו החוזרות. כשנשא אותה רוזטי לאשה היא ילדה תינוקת מתה ובעקבות רומן נוסף שניהל עם אחרת, היא התאבדה. הספור שלה הפך למיתולוגיה של עולם האמנות הבריטי והוא מסופר בלא מעט ספרים. הוקסלי מציגה לנו גרסה מרתקת שעוקבת אחרי חיי היומיום של ליזי שמתקרבת ומתרחקת מרוזטי ומאמנות. הספר בוחן את רגעי השמחה והדכדוך, את הכשלונות וההצלחות של אחת הדוגמניות המפורסמות ביותר של האמנות הויקטוראינית. לכל מי שאוהב ביוגרפיות על דמויות שוליים מובטחת קריאה מרתקת.
.
כתבה: תמר הגר
האם סיגריות אלקטרוניות הן טובות או רעות? שאלה זו מטרידה את הגיליון של Annual Review of Public Health שיצא באפריל 2018. אחד המאמרים בכתב העת מבהיר שסיגריות אלה, שבאופן מובהק מזיקות פחות מעישון של סיגריות רגילות, מפרידות את הניקוטין מהחומרים המסוכנים שנשאפים בעת עישון, וכך עשויות לסיים 120 שנה של שליטת סיגריות קונבנציונליות על שדה העישון וליצר אלטרנטיבה פחות מסוכנת לבריאות. מאמר שני מדגיש דווקא את החומרים הרעילים שעדיין נמצאים גם בסיגריות אלקטרוניות ומיצרים סיכונים למחלות לב וריאות. בנוסף, סיגריות אלה אינן גורמות למעשנים לוותר על העישון אלא, מפחיתות את שעור אלה שמפסיקים לעשן ומרחיבים את שוק הניקוטין לצעירים. (ראו קישור למאמר הראשון כאן ולמאמר השני כאן).
_________
מה הם "העונשים החברתיים" שסופגים להט"בים במדינת ה-OECD? דוח של הכלכלנית מארי-אן ואלפורט בוחן קריטריונים כמו הדרה, הטרדה, אפליה בשוק העבודה, קשיים בקשירת קשר זוגי בגלל חוקים והשפעתם על התא המשפחתי ועוד. המאמר מתמקד במצבם הסוציו אקונומי של לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים ואינטרסקס. לאחר בחינת גדול האוכלוסייה מתמקד הדוח בעמדות כלפי להט"בים, זכויותיהם ואפליה כלפיהם תוך דיון באסטרטגיות האמפיריות המתאימות לזיהוי האם להט"בים חיים פחות טוב ביחס לאלו שאינם מזדהים כלהט"בים. הדו"ח גם מספק מידע אמפירי על הקושי להיות להט"ב והגורמים לכך. עולה מהדו"ח כי הכרה משפטית חלקית לנשואים בין בני אותו מין מונעים זוגיות טובה ופוגעים ברווחתם של ילדים הגדלים במשפחות אלו. כמו כן ילדים לה"טבים סובלים מהתעללות בבית הספר והישגיהם נמוכים יותר. להט"בים גם מופלים בעולם העבודה ומרוויחים פחות, וסובלים יותר מבעיות פיזיות, מנטליות ובריאותיות שמקורן העיקרי הוא דחייה חברתית. (ראו קישור לדו"ח כאן).
_________
אמנם הוויז (Waze) משתפר ככל שמשתמשים בו יותר אנשים, אבל בעקבות זאת הוא גם הופך למונופול, מקשה דייויד פרייס מהסניף של הבנק הפדרלי בריצ'מונד בוירג'יניה בארצות הברית בראיון מרתק עם ז'אן טירול, אחד הכלכלנים המשפיעים בעולם. טירול, שהוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת טולוז בצרפת, זכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 2014. השניים תוהים האם צריך לפרק את וויז וגוגל או לפחות לפקח עליהם. הם גם מצביעים על פלטפורמות באינטרנט שיוצרות השוואות מחירים ומבהירים שהן יוצרות לצרכנים תמריץ להיתקע בהן כך שגם הן הופכות למין מונופול, שיכול לגבות סכומים לא סבירים מספקים, שבסופו של דבר מגלגלים את הוצאותיהם על הצרכנים (קישור לריאיון נמצא כאן).
_________
"נשים וגברים יותר דומים מאשר שונים", מצהירה פרופ' ג'ולי נלסון מאוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון בראיון שערך לה קונסטנטינוס רפאפיס, פרופ' מאוניברסיטת לונדון ואחד מיוזמי האתר Economics: Past, present and future. באתר זה מרואיינים סדרת כלכלנים שאינם משתייכים למיינסטרים של התחום. נלסון ידועה בין היתר כאחת ממייסדות הכלכלה הפמיניסטית. לדבריה נתונים סטטיסטיים מגוונים מראים כי יש חפיפה של שמונים, תשעים ואפילו תשעים ושישה אחוזים בין ההתפלגויות של גברים ונשים בתחומים שונים. פמיניזם בשבילה, כך היא אומרת, זאת עבודה מתודולוגית נגד ההטיות שנבנו לתוך הכלכלה כשנבחרו טכניקות ואספקטים גבריים בעוד אלה שמחוברים לנשיות ננטשו. "בחיי אני חשה נוח בעולם הכלכלה והפמיניזם", היא מצהירה. "כשאני מרצה אני זוכה לתוויות מעניינות. כשאני מרצה למשל לקבוצה של כלכלנים מהמיינסטרים אני נתפסת כמטורפת פמיניסטית שמאלנית רדיקלית פרועה. אבל כשאני מרצה לקבוצות מלימודי מגדר ונשים ואני לא עוסקת בעוולות של הקפיטליזם התאגידי הגלובלי ואין לי עמדה כלכלית ספציפית, אני נתפסת כחלק מהאפולוגטיקה הימנית למען קפיטליזם. אני מרגישה נוח למדי לאזן את שתי הפרספקטיבות". (הריאיון מופיע כאן).
_________
מדוע מותר לשלם לשחקני כדורגל, אך לא לתורמי כליה? שואלים פיליפ קוק מסטנפורד וקימברלי קרוויק מדיוק במאמרם שפורסם בכתה העת Regulations כתב עת של מכון קאטו הדוגל במדיניות ציבורית הנשענת על חופש לפרט ומינימום התערבות בחייו. על פי המאמר האיסור לשלם עבור תרומת כליה מטרתו למנוע מתורמים פוטנציאלים מהפיתוי לשפר את מצבם הכלכלי באמצעות תרומת כליה בחירה שהם עלולים להתחרט ביחס אליה כמה שנים אחר כך. אבל למדיניות הזאת יש משמעויות לא פשוטות. על פי המאמר רשימת האמריקאים המחכים לתרומת כלייה הוא בערך 100,000 כשזמן ההמתנה הוא כחמש שנים. כותבי המאמר תוהים מדוע סיבות אתיות שכנעו אנשים למנוע מכירת כלייה, לא רלבנטיים גם לתשלום על השתתפות בספורט אלים. אם ההחלטה היא לשלם על השתתפות בספורט אלים (למשל אגרוף או כדורגל) אז לדעת הכותבים צריך גם לאפשר תשלום לתרומת כלייה. "איננו רואים שום בסיס לוגי לקומבינציה שמאפשרת איסור לפצות תרומי כליות בעוד פיצוי לשחקני כדורגל ולמתאגרפים מותר". (המאמר המלא כאן).
_________
מה הקשר בין אושר להגירה? שאלה זו עומדת במרכז דו"ח האושר העולמי (World Happiness Report) לשנת 2018 שערכו ג'ון הוליוואל מאוניברסיטת בריטיש קולומביה בוונקובר קנדה (יוזם הדו"ח), ג'פרי זאקס מלונדון סקול אוף אקונומיקס וריצ'ארד לייארד מאוניברסיטת קולומביה. המאמר הפותח עוסק בסין, שם בין 1990 ל-2015 גדלה אוכלוסיית הערים ב-463 מיליון בני אדם, כמחצית מהם בעקבות הגירה מהכפרים. המהגרים מהכפר אמנם הכפילו את הכנסתם בעקבות ההגירה לערים, אבל הם פחות מאושרים מאנשים שנותרו להתגורר בכפרים. האם הם סובלים משום שהם שולחים חלק מההכנסה הביתה, לכפר, תוהים כותבי הדו"ח. אין הוכחה שכן. האם יכול להיות שהמהגרים הם באופן מובהק פחות מאושרים? גם כאן העובדות מראות שלא. אז אולי החיים בעיר פחות בטוחים מהחיים בכפר, כלומר יש פחות חברים ויותר אפליה? אולי. הגורם המשפיע ביותר על האושר בקרב מהגרים סינים, כך נמצא, הוא השינוי בקבוצת ההתייחסות: מדד האושר של מהגרים דומה לזה של תושבי הערים ושונה מזה של תושבי הכפרים. זה מסביר מדוע מהגרים אומרים שהם מאושרים יותר כתוצאה מההגירה, הם פשוט אינם יכולים להעריך יותר את ההנאות הפשוטות של החיים בכפר. (הדו"ח כולו כאן).
_________
אין הבדלים משמעותיים בין ליברלים ושמרנים בצריכת תכניות טלוויזיה או בקניית סחורות ומותגים, אבל ההבדלים בין העמדות החברתיות שלהם הולכים וגדלים בעשורים האחרונים, ככה מגלה לנו פרופ' מריאן ברטנרד, ראש הקתדרה ליזמות חברתית ומדיניות ציבורית בבית הספר לניהול באוניברסיטת שיקגו. היא אמרה את הדברים בראיון בעלון האינטרנטי של הבנק הפדרלי של מיניאפוליס, The region.
לדבריה המחקר שגילה זאת החל כשאחד הקולגות שלה קבע שאי השוויון בהכנסה הוא פחות משמעותי כי בסוף השבוע כולם, עניים ועשירים יושבים לראות טלוויזיה. אנחנו מתרחקים כלכלית, אבל החיים שלנו אינם שונים כל כך, הם אפילו נעשים דומים יותר ויותר. היא מספרת שהיא ושותפיה תהו מה כן אפשר להגיד על מה שהשתנה בחייהם של עניים ועשירים. הם אספו נתונים כמו: ניצול זמן מ-שנות ה-60 ועד היום; השקפות ודעות על הפלות, להט"בים, וגזע; השקעה ממשלתית ועוד. בנוסף, לחוקרים היתה גישה לנתוני השוק, שמאפשרים לבחון צריכה של מדיה, למשל באיזה תכניות טלוויזיה וסרטים אנשים צופים ואילו מגזינים הם קוראים. הנתונים שאספו הראו גם אלפי מוצרים ומותגים שאנשים רוכשים. הם נתחו את הנתונים האלו ובנו מדד של מרחק תרבותי בין קבוצות בהכנסות. התוצאה הבולטת ביותר הראתה שהיכולת לנבא הכנסה על בסיס צריכה של סחורות או מותגים לא השתנתה באופן בסיסי במהלך עשרים וחמש השנים האחרונות. עוד התגלה כי אין דרך לנבא הכנסה של אנשים בהתבסס על האופן שבו הם מבלים את זמנם, זאת בהשוואה לנתונים דומים לפני חמישים שנה. עם זאת השתפרה היכולת לנבא הכנסה של אנשים בהתבסס על השקפותיהם ביחס לשנות ה-70 של המאה ה-20. כך, ליברלים ושמרנים אולי אינם מתרחקים זה מזה בצריכת הטלוויזיה, המותגים והסחורות שלהם, אבל הם כן שונים באופן ניכר בעמדותיהם החברתיות. (המאמר כולו כאן).
קריאה בספר מבטיחה כי בפעם הבאה שתביטו במדף התבלינים, תתבלו סלט או תחלטו צמחים, המחשבות תנדודנה מאליהן למסע בזמן לאיים מרוחקים.
קריאה עם הילדים בספר הזה מתגמלת מאוד מכל בחינה: זו הזדמנות יוצאת דופן להעניק מפתח לעונג הטמון בהערכה של יופי, והזדמנות לשעה איכותית של שיחה שבמרכזה התובנות שלהם.
הספר בוחן את רגעי השמחה והדכדוך, את הכשלונות וההצלחות של אחת הדוגמניות המפורסמות ביותר של האמנות הויקטוראינית. לכל מי שאוהב ביוגרפיות על דמויות שוליים מובטחת קריאה מרתקת.
קריאה קלה על כלכלה
כתב: ניר בקר