החוויה שהאדם שולט באופן רצוני בתנועותיו ובאמצעותן מחולל שינויים בסביבה נקראת בספרות תחושת סוכנות (The sense of agency). בעשרים השנים האחרונות חלה התקדמות מרשימה בהבנת המנגנונים הקוגניטיביים והמוחיים בבסיס חוויה זו, וכיום ישנה הכרה רחבה בתפקודם כבסיס להבנה (בין היתר) של סימפטומים אבנורמליים (למשל, בסכיזופרניה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, אוטיזם ועוד), הזדקנות בריאה ושביעות רצון מהחיים, אינטראקציית אדם-מחשב, תחושת בעלות על גוף זר במציאות מדומה ותחושת אחריות מוסרית (Moore, 2016).

במעבדה לקוגניציה חברתית ומוטורית (Social & Motor Cognition Lab)[1] בחוג לפסיכולוגיה במכללת תל-חי אנו עוסקים בחקירת המנגנונים המוטוריים והקוגניטיביים העומדים בבסיס חווית השליטה ומתמקדים בקשר בין מערכת התגמול (“Reward System”) לבין שליטה מוטורית.

למה זה מעניין אותנו?

מפתיע (ואולי לא), שאחד המנגנונים המרכזיים בבסיס תחושת הסוכנות מוטמע בתוך המערכת המוטורית – מערכת האחראית על תכנון, ברירה וביצוע של פעולה מכוונת מטרה. למעשה, טענה רווחת בספרות היא שחווית ה"עצמי הגופני" מתאפשרת במידה רבה בזכות מערכת זו (Synofzik et al., 2008). על פי אחד המודלים המרכזיים בתחום, המתאר כיצד אדם חווה בעלות על גופו ושולט בתנועותיו באופן רצוני, פעולה מכוונת מטרה מערבת סדרה של סימולציות או תחזיות אודות המשוב הסנסורי שצפוי להתקבל בעת ביצוע של תכנית מוטורית מסוימת. לפי מודל זה, טעויות בניבוי מובילות לחוויה שהתחושה הסנסורית נגרמה על ידי גורם חיצוני ולא על ידי האדם עצמו – במילים אחרות, תחושת סוכנות נמוכה.

הגילוי המרכזי המוביל את המחקר במעבדה הוא ששליטה מוטורית מתגמלת בפני עצמה ומחזקת התנהגות באופן בלתי תלוי בערך של התוצאה. באופן יותר ספציפי, המחקר במעבדה עוסק באופן בו פעולה אפקטיבית – פעולה המובילה למשוב תחושתי עקבי ומידי אשר חיוניים לרכישת שליטה מוטורית (וכן, לחוויית הסוכנות) - משפיעה על תהליכים מוטיבציוניים שונים.

להמחשה, ניתן לחשוב למשל על תינוק שבחודשי חייו הראשונים מזיז באקראיות רעשן  במשחק המובייל או בשלב מאוחר יותר, משנה את תאורת החדר על ידי לחיצה על מתג האור. משובים תחושתיים אלה המתרחשים בסמיכות להתנהגות, מתגמלים את ההתנהגות ובהמשך, מובילים לכך שהתינוק יבצע התנהגות זו שוב ושוב. משחקי מחשב רבים כמו Candy Crush Saga מספקים לנו משובים תחושתיים מיידיים שמגבירים את הסיכוי שנמשיך לשחק במשחק ונפתח הרגלים התנהגותיים. באופן רחב יותר, הבנת הצורך של האדם במשוב תחושתי הניתן לניבוי עשוי להסביר גם פגיעה עצמית כניסיון לצמצם חוויה שלילית כאוטית על ידי כאב פיזי ממוקד שנגרם על ידי האדם עצמו. דוגמאות נוספות להיבטים המתגמלים של שליטה ניתן לראות גם במצבים אוטיסטים בהם פעולה חזרתית המובילה למשובים תחושתיים מיידיים מחזירה את תחושת השליטה (למשל, במצבים בהם הסביבה החברתית אינה מובנת או ניתנת לניבוי).

המחקר הנעשה במעבדה עוסק בפיתוח ובחינה אמפירית של מודל תיאורטי המכונה ברירת-תגובה מבוססת שליטה (The Control-Based Responses Selection)[2]. המודל התיאורטי וביסוסו האמפירי התפרסמו בכתבי עת מובילים (בין השאר: Journal of Experimental Psychology: General, Cognition, Scientific Reports  ) ועוררו עניין רב בקהילה המדעית. בקצרה, המודל התיאורטי מתאר כיצד פרמטרים החיוניים לשליטה מוטורית (לדוגמה, יכולת ניבוי של התרחשות משוב סנסורי, צמידות בזמן בין המשוב הסנסורי לפעולה ויכולת הניבוי המרחבי של המשוב הסנסורי) מתגמלים בפני עצמם ובהמשך משפיעים על תהליכים מוטיבציוניים גבוהים (ההחלטה "האם" ו"מתי" לפעול) ועל היבטים מוטיבציוניים "נמוכים" של שליטה מוטורית ("כיצד" לבצע את תוכנית הפעולה).

למשל, במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Scientific Reports, מצאנו שתהליכים האחראים על דיוק הפרמטרים המוטוריים (fine-tuning) של הפעולה רגישים לאותם פרמטרים החשובים לשליטה מוטורית, אך אינם רגישים כלל לערך של תוצאת הפעולה. לדוגמה, בעוד ידוע שפעולה הצפויה לזכות בחמישה שקלים תהיה עדיפה ותיבחר יותר מפעולה אלטרנטיבית הצפויה לזכות בשקל אחד, השלב שבו המערכת המוטורית מייצרת את הפעולה עצמה "עיוור" לייצוגים מופשטים כמו מטרות וערך כספי, ומושפע בעיקר מפרמטרים פיזיקאליים של המשוב הסנסורי.

מדוע זה חשוב וכיצד זה יכול להועיל?

מערכת זו שרואה בעצם השליטה על הסביבה תגמול (ללא קשר לערך של תוצאת הפעולה) חשובה ללמידה מוטורית אצל התינוק המתפתח בכך שהיא מאפשרת לו להכיר יחסים סיבתיים בין תנועות אקראיות שביצע לבין שינויים בסביבה החושית שלו. רק לאחר שלמד לקשר בין הפעולה שלו למשוב הסנסורי והתפיסתי הוא יוכל בהמשך להשפיע באופן רצוני ומכוון על הסביבה הפנימית והחיצונית ולהפוך ל"סוכן" מכוון מטרה. מנגנון זה שימושי גם בחיים הבוגרים ומאפשר הסתגלות מוטורית מהירה בסביבה דינאמית. בנוסף למחקרים המתמקדים בהבנת המנגנון הבסיסי הקושר בין מערכת התגמול לשליטה מוטורית, המחקרים במעבדה מנסים להבין כיצד ניתן להסביר ולהפחית התנהגויות לא מותאמות  באמצעות הבנת ההיבטים המתגמלים של שליטה (חברתית ומוטורית). מכיוון שהתנהגויות אלה (למשל התנהגויות אימפולסיבית, קומפולסיביות, פגיעה עצמית וחיפוש ריגושים סנסוריים) מובילות לרוב לתוצאות שליליות עבור הפרט, קשה להסבירן דרך מודלים מוטיבציוניים המתבססים על התועלת הצפויה של הפעולה. הבנה של ההיבטים המתגמלים של שליטה מוטורית עשויים לשפוך אור על הבסיס המוטיבציוני של פעולות אלה.

למעשה, חלק מהמחקרים המתבצעים כיום במעבדה מתמקדים באופן בו המשוב הסנסורי משפיע על היכולת לבצע אינהיביציה (לעצור פעולה לפני ביצועה), על קבלת החלטות התנהגותיות מסוכנות (הימורים פזיזים) ועל היכולת להיות דרוכים וקשובים לאורך זמן. מוקד מחקר חדש במעבדה עוסק בפיתוח כלים למדידת הבדלים בינאישיים ברגישות לטעויות בניבוי סנסורי-מוטורי בכדי לבחון האם וכיצד שונות זו תורמת להבנת שונות בשליטה מוטורית  והעדפות התנהגותיות בקרב שכבות גיל שונות ובקרב אנשים הנמצאים על הרצף האוטיסטי.  

למידע נוסף ועדכונים מוזמנים לבקר באתר המעבדה שלנו: smclab.com