סגל יקר,

מדהים איך חיינו התהפכו ברגע אחד. כתבתי את פינת הדיקן לפני פחות מחודש. כעת חזרה אלי תמר והעירה לי שהפינה לא ממש מעודכנת. אני מסתכל על מה שכתבתי ומבין איך הכל השתנה ברגע וכל מה שהיה חשוב עד כה איבד את ערכו.

רציתי לספר לכם על ההפתעות לטובה של שנת תש"פ,  על עליית מספר הסטודנטים הרשומים, על כך שהתחזיות  לשנים הקרובות נראות  הרבה יותר מעודדות מהתחזיות העגומות שהיו לנו לפני שנה עקב מחזורים דמוגרפים מצומצמים. רציתי לספר לכם על כך שהמכללה שלנו מצליחה לגדול ולהתרחב גם בעולם אקדמי מאתגר, ולציין שההצלחה והמוניטין הם בראש ובראשונה בזכותכם הסגל הבכיר והזוטר. אתם אלה שמייצרים ביום יום  את הערך המוסף של תל חי, והופכים את המקום הזה למכללה איכותית וייחודית יותר מהמכללות האחרות בישראל.

אך הקורונה טרפה הכל. פתאום התעוררנו לעולם אפוקליפטי, לעולם שמתמודד עם מגפות, שראינו רק בסרטי מדע בדיוני. מי ציפה שלצאת מהבית לריצה יחשב לעבירה פלילית? שבמדינת ישראל 2020 יתקיים עוצר כללי? אנחנו מוצאים את עצמנו חווים מציאות בלתי מוכרת וכל ההערכות של היום לגבי העתיד עלולות להתברר כלא רלוונטיות מחר. האם המגפה הזאת תסתיים תוך מספר חודשים ותעלם כלעומת שבאה עם מספר מוגבל של קורבנות, או שנחווה  אירוע חמור ומתמשך שילווה אותנו זמן רב? האם המגפה תביא לירידה חדה במספר הלומדים בשנת תשפ"א וכל מה שתכננו עד כה לא רלוונטי? או שהאירוע יחלוף ועד לתחילת תשפ"א נחזור לחיים נורמליים ותחזיות הרישום המעודדות יתגשמו? המצב כל כך דינאמי ומשתנה מיום ליום, שקשה להיערך לעתיד, אין גם טעם לנסות ליצר תסריטים לשנה הקרובה ולהתאים את הפעולות שלנו לתסריטים אלה. אנחנו מתרכזים בניסיון לעבור את הסמסטר הנוכחי בצורה הטובה ביותר בנסיבות החדשות.

לפני כשלושה שבועות הקמנו צוות חרום הכולל את ההנהלה וגורמים רלוונטיים נוספים. הצוות עורך דיונים יומיומיים על המציאות  הדינמית ומקבל החלטות אד הוק איך להתמודד. להערכתי הצוות פועל היטב ונותן מענה מצוין לקשיים שמתעוררים בתנאים לא פשוטים. המהלך המרכזי היה כמובן המעבר המיידי מלימוד בכתות ללימוד מרחוק. מעבר פתאומי זה  היה מאתגר מאוד, וחייב הערכות טכנולוגית ופדגוגית רחבת היקף.

כאן אני רוצה לציין את ההירתמות המדהימה של כולם – סגל אקדמי, סגל מנהלי והנהלה. חברי הסגל האקדמי רובם ככולם נרתמו למאמץ, הפשילו שרוולים ופעלו מעל ומעבר לציפיות כדי להסב קורסים שלמים  ללמידה מרחוק. אך מעבר לכך אני נפעם מהרצון והנכונות של כולם לסייע ולתמוך זה בזה בתוך ובין חוגים. אני מעריך מאוד את הקשרים הקהילתיים שנרקמים בין חברי הסגל על רקע המשבר. אין לי ספק שבכל המכללות יש תמיכה ועזרה, אך להערכתי הערבות ההדדית כאן חריגה וייחודית, אולי משום שאנחנו חיים באזור גבול או בגלל ההרכב האנושי של הסגל האקדמי והמנהלי. בכל מקרה אני גאה להיות חלק מסגל, שלמרות ההתמודדויות האישיות והמשפחתיות עם המגפה והסגר, מוכנים לסייע ולתרום כל מה שנחוץ. יש רבים הראויים לציון, והדף קצר מלהכיל אותם, אציין רק את אביגיל מור, שבלטה בעזרה שהציעה לכל מי שנזקק.

אני רוצה גם לציין את ראשי החוגים, ראשי התוכניות ובעלי התפקידים. אני לא בטוח שכולכם מבינים כמה עומס הוטל עליהם בשעת משבר זו. הם עובדים יום ולילה כדי להיערך למצב החדש בדרך מיטבית. אני מסיר את הכובע בפניהם, גאה להיות שותף ומודה להם מכל לב על המסירות האין סופית. בזכותם המערכת מתפקדת והסמסטר מתנהל בניגוד לחששות כמעט ללא תקלות. להפך, היו פחות תקלות מאשר בכל סמסטר. אני בטוח שכולם מותשים ושחוקים, הם הרי עובדים כמו בסרט מבצע סבתא: "מתחילים בשיא המהירות ומאיצים לאט לאט...". למרות שיש לנו עוד דרך ארוכה, הסמסטר נכנס לתלם.

אחרונים אני מבקש לציין את הסגל המנהלי. ראשית את מערכות מידע שבימים כתיקונם השיח איתם לא היה תמיד פשוט. באירוע הזה נחשפתי למקצועיות שלהם ולנכונות האינסופית לאתר בעיות ולמצוא להם  פתרונות. אחרונים חביבים או יותר נכון חביבות – רכזות החוגים. אותן רכזות שעומדות בחזית מול סטודנטים מבולבלים, מרצים נבוכים ונדרשות לתת מענה כאילו הן אחראיות לכאוס. אין לי מילים להודות להן על  התרומה והמאמץ שהן משקיעות, שהופכים את המציאות החריגה לאנושית ואפשרית יותר. אני צופה בזה ומתקשה לקבל את תביעת המל"ג לבחון כל שעת עבודה שלהן ולצמצם את משרתן כדי לקצץ חלק מתקציב המכללה לאור הגירעונות העצומים של המדינה בגלל משבר הקורונה.

לסיום אני רוצה לציין שתמיד במהלך אירוע משבר קיצוני, אנחנו משוכנעים שהעולם ישתנה לגמרי ושמה שהיה לא יהיה. אך ההיסטוריה מוכיחה (ראו השפעת הספרדית או מלחמות העולם ואלה דוגמאות מועטות) לנו שוב ושוב שמשברים חולפים והמערכת חוזרת לאיזון. יתכן שהפעם זה ייקח יותר זמן והשפעות המגפה ילוו אותנו חודשים רבים, אך אני מעריך שבעוד שנה נסתכל אחורה ונשאל אם כל זה היה אמיתי או שאולי רק חלמנו חלום (בלהות). אני לפחות אשב אז ואזכר בחוסן המדהים של כולכם ואיך ההתמודדות המרשימה אפשרה לנו להתגבר על הסיוט הזה באופן הרואי. אולי גם מעז יצא מתוק – התמיכה, העזרה ההדדית, הפירגון והרצון להיות שם בשביל כולם - יחזקו אותנו כחברה ואולי ייתנו לנו קצת פרספקטיבה. וכל פעם שיהיו אי הבנות, או תחושות של ריחוק, נזכר שבזמני המבחן האמיתיים אנחנו יודעים לעמוד יחד כאיש אחד.

הרבה בריאות.