מפגש מעורר השראה עם לוחמת אמיצה במאבק להגנה על נשים

אבל לא פחות מן ההרצאות עצמן, הכנס היה חוויה מרתקת בזכות מפגש עם טרסיטה (טסי) אנג-סי, היוזמת והרוח החיה מאחורי הכינוס. טסי היא אחת מן הדמויות הבולטות בקהילה הסינית בפיליפינים ומי שעומדת מזה כמה עשורים בחזית מאבק אמיץ ונחוש למיגור פשיעה אלימה ומאורגנת נגד נשים במדינה.

טסי גדלה והתחנכה ברובע בינונדו, בת למשפחת מהגרים סינים קשי יום ואחת מ - 12 ילדים. אביה מת בגיל צעיר ובזכות מאמציה הכבירים של אימה, השלימה את לימודיה לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת הפיליפינים. באותן שנים, תחת הדיקטטורה הצבאית של פרדיננד מרקוס התנסתה לראשונה בפעילות מחאה ציבורית. שנים אלה עיצבו את תודעתה כמנהיגה מובילה של הקהילה הסינית המקומית, וכדמות מפתח במאבק בתופעה מחרידה של חטיפת נערות למטרות כופר בידי כנופיות פשע מקושרות היטב. חלק ניכר מקורבנות פשעים אלה היו נערות ממשפחות סיניות. המשפחות האמידות של הסוחרים הסינים נודעו כטרף קל עבור כנופיות הפשע. אזלת היד של השלטון, הזנחה מכוונת ושיתוף פעולה של גורמים מושחתים במשטרה, הותירו את הסינים לבדם בהתמודדות עם הפושעים, התמודדות שכללה תשלום דמי כופר לשחרור בנותיהם וציות לאיומיהם לבל יתלוננו לרשויות. נחושה לשנות את המצב, טסי יצאה למאבק בלתי מתפשר לתבוע מן הממשלה לפעול למיגור התופעה ולמיצוי הדין עם כנופיות הפשע ומשתפי הפעולה עימן.

בתחילת שנות ה-90, בטקס האשכבה לנערה שנרצחה, טסי התעמתה באומץ, לעיני המצלמות, עם סגן הנשיא המופתע שהופיע באירוע ונשא דברי תנחומים חלולים. שומרי ראשו הגיבו בזעם ובאלימות. המראות של האישה הקטנה, העדינה, האלגנטית והאמיצה נגררת על ידי חבורת גברתנים הפכו אותה בין לילה לדמות הנערצת ביותר בקהילה הסינית ולנציגתם הבולטת ביותר. מאז, למרות המחיר האישי והמשפחתי הכבד ששילמה, היא ממשיכה להיאבק בעוולות בלי מורא. תוך שהיא ניצבת מול איומים מבהילים שכללו ניסיון להוריד את רכבה מן הכביש באישון לילה ואיומים לחטוף את בנה, היא נאלצה להחליף בתכיפות את מקום מגוריה ואף עזבה את הארץ לתקופה.

חרף הישגיה החשובים טסי מעידה שאין בה סיפוק או שביעות רצון מהתפקיד שהועיד לה הגורל. לדבריה, מעורבותה היא כורח עצוב של המציאות והיא פועלת כיוון שאיש מן הגברים – ראשי המשפחות המובילות, אנשי העסקים הבולטים של הקהילה או מנהיגיה המסורתיים, לא נרתם לאתגר. תשוקתה האמיתית של טסי והתפקיד בו היא רואה את ייעודה הם קידום מעמדם החברתי של בני המיעוט הסיני והעמקת השתלבותם במדינה. בנעוריה, כמו כל בני דורה הסינים בפיליפינים, היא קיבלה כמובן מאליו את מעמדה האזרחי כתושבת ללא זכויות אזרחיות. למרות שורשיה העתיקים, עד אמצע שנות ה - 70 היתה האוכלוסייה הסינית מודרת ונעדרת ייצוג פוליטי ומעמד ציבורי ראוי. את האזרחות הפיליפינית טסי קיבלה רק בזמן לימודיה. את מאבקה לזכויות הסינים במדינה היא כורכת במעורבות בפעילויות המיועדות לתרומה לכלל האוכלוסייה. בשנות ה-80 היא הקימה עמותה המחויבת לקידום ההשתלבות של סינים בחברה הפיליפינית והפועלת באמצעות מיזמים קהילתיים וכלכליים למען הקהילה. כסטודנטית היא הכירה את בעלה, פרופסור צ'ינבן סי, אנתרופולוג נודע וחוקר החברה הסינית לו היתה נשואה משנת 1975, ועד למותו בעיצומן של המחאות נגד הרודן מרקוס ב-1986. מאז הקדישה את כל מרצה להגשמת משאלתו לייסד מרכז לשימור, תיעוד וטיפוח מורשתה הייחודית של הקהילה הסינית במדינה. המרכז הנהדר שהקימה בבית מידות קולוניאלי במנילה, כולל מוזיאון יפהפה, ספריה, מכון מחקר וארכיון שהוא אוצר של ממש עבור כל חוקר/ת של החברה הסינית.