עולם המח"ר 13
חזרה לדף הבית
חדר עבודה
מבט אינטימי על חדר עבודה של מרצה
ראיינה: יערה גיל-גלזר
גד שפר
החוג ללימודים
רב תחומיים
חדר העבודה של גד הוא הממ"ד בדירתו בירושלים, אליה עבר עם משפחתו לפני כשנה. זהו למעשה חדר העבודה ה"אמיתי" הראשון שלו, לפני כן הוא נהג לעבוד בסלון "באווירת תחנה מרכזית". בעוד שרוב הספרות המקצועית בה משתמש גד מסודרת על מדפי חדר העבודה שלו במכללה, בזה שבבית יש יותר ספרים ו"פריטי השראה" שיקרים ללבו: אוסף ספרות יפה וספרי עיון, וחפצים שהוא קשור אליהם. הספרים הרבים על המדף מחולקים לנושאים כמו ארץ ישראל – גאוגרפיה ("לא לגמרי מקצועית"), תולדות ישראל, תולדות ירושלים, ספרות יפה באיטלקית, ספרים על השואה, "קלאסיקות כמו 1984", אנציקלופדיות בעברית ובאיטלקית, ספרים על בודהיזם, פילוסופיה ודת, וספרים על יפן – להם מוקדש מדף שלם. המשיכה והאהבה ליפן והקשר לאיטליה משתקפים גם בחלק מהפריטים עליהם מסופר בהמשך.
למעלה: גד והספריה.
מקדש מיניאטורי יפני להצלחה בלימודים
את המיניאטורה הזו קנה גד ב-1997 כשהיה תלמיד תיכון, מנזיר ביפן, שהסביר לו על סמליותו. "יש בתוכו ברכה והוא אמור להביא מזל בלימודים" – ונראה שאכן הביא. היה לו חלום לבקר ביפן מאז שהיה בכיתה א', לאחר שתמונה של ילדה יפנית שראה במקרה במגזין בבית סקרנה אותו. "חשבתי – איזו מדינה יפה. הייתה לי מאז אובססיה על יפן, כתבתי עבודות על יפן, נושא אישי, יש לי את כל הספרים של מורקמי ושל בננה יושימוטו". לפני שנתיים ביקר גד שוב ביפן עם משפחתו. המקדש-קמע יושב על השולחן מולו לאחר שליווה אותו לאורך כל לימודיו הגבוהים: "למדתי לתואר ראשון באנגליה והוא בא איתי לשם, אחר כך לירושלים בתואר השני, לתל אביב בתואר השלישי ועכשיו הוא איתי בירושלים".
תמונה על הקיר – יער במבוק ושביל
גם התמונה, שצוירה לפני ארבע שנים על ידי ידידה של גד על פי בקשתו, מזכירה את מה שמחוץ למילים ולקירות חדר העבודה: "אני מאוד אוהב את התמונה, היא מזכירה לי את אסיה ויפן, אבל היא גם מרגיעה אותי ומפקסת אותי. היא מזכירה לי שהחיים שלנו הם דרך שיש בה פיתולים ופה ושם גם הפתעות טובות. היא בעיקר עוזרת לי להירגע. חסר לי מאוד טבע בחדר הממ"ד, היא נועדה להוציא אותי לטבע".
פרוטומה - פסל ראש
("זה אמור להיות נזיר בודהיסטי אבל יצא קצת אפריקאי"): את הפסל שמונח על המדף בין הספרים יצר גד בעצמו, והוא מזכיר לו תקופה שבה היה לו צורך לאזן בין האקדמיה לבין הנפש והרוח: "הייתה תקופה שהייתי צריך משהו לנפש אז החלטתי לעשות קרמיקה. למדנו בקבוצה קטנה בסטודיו רעוע לקרמיקה בדרום תל אביב. אהבתי את זה מאוד ועשיתי כל מני פסלים. לא שרדו הרבה כי הם נשברו עם השנים, אבל זה שרד. זה היה בשנת 2008 בסוף התואר השני באוניברסיטה העברית, כשגרתי בתל אביב. זה היה איזון ללימודים, לעשות קצת משהו עם הידיים ולא רק כל היום מול המחשב".
קרש חיתוך עם ציור של עיר עתידית
היצירה, שמונחת על שולחן העבודה של גד, היא מתנה מאחותו, שהיא אדריכלית. "היא ציירה בתים נמוכים ומסורתיים אשר נבלעים בבתים רבי הקומות המודרניים. יש גם מנוף שמראה שהבניה טרם הסתיימה. אני מאוד אוהב לראות נופים, נושא שהוא בעצם תחום ההתמחות והמחקר שלי באקדמיה". היא הכינה אותה כמתנה ליום הולדתו לפני חמש שנים, ובצד השני של הקרש כתובה ברכה. "אני מאוד אוהב אמנות, זה עושה לי טוב בלב. בנוסף, הציור נעשה על קרש חיתוך ישן - שימוש חוזר בחפץ במקום לזרוק אותו, זה רעיון גאוני וסביבתי".
תמונה עם מטבעות ואוסף בולים
התמונה היא מתנה בעלת ערך סנטימנטלי מסבא וסבתא של גד, שחיו במילאנו, שם ביקר אותם כילד בחופשות הפסח והקיץ (אמו הגרה לישראל בשנות ה-1970). "הם קנו את זה בשנות ה-2000 כששינו את המטבעות כשהתחיל האיחוד (המוניטרי) האירופי, אלה המטבעות החדשים – היורו של כל המדינות שבאיחוד. סבא שלי היה תומך נלהב באיחוד האירופי. זו הייתה מתנה לכבוד ההתקדמות של אירופה לאיחוד, לביטול הגבולות. סבא שלי תמיד אמר שהוא רוצה להיות אזרח העולם".
אוסף הבולים הוא משנות ה-60' עד-1995 – "סבא שלי היה מקבל בדואר כל חודש את ההנפקה החדשה של אוסף הבולים של ישראל. הוא היה מסדר אותם באלבום מיוחד שהוא הזמין. זה היה רק אקט אחד קטן מיני רבים שסבא וסבתא שלי היו עושים בשביל לתמוך, אם כי מרחוק, ברעיון הציוני ובמדינת ישראל".
תמונה של גטו בעיר בדרום איטליה
גד קיבל את התמונה מחבר של ההורים שלו. זהו צילום מקורי של הגטו היהודי משנת 1931 במנדוריה, שממוקמת בעקב האיטלקי בדרום. בתמונה רואים אישה תופרת בגד ברחבת הגטו.
ספרים יקרים ללבי
הגן של פינצי-קונטיני מאת ג'ורג'ו באסאני - "זה סופר איטלקי שכתב רומן על יחסי חברות ואהבה בין כל מני צעירים בעיר פררה שבאיטליה זמן קצר לפני מלה"ע השנייה, ומסתיים בזמן המלחמה. מדובר בו על חבורה צעירים שחלק בה יהודים וחלק לא, וכשמגיעה המלחמה הכל נעצר וזה נגמר בטרגדיה (בלי ספוילרים). חשוב לציין שאח של סבתא שלי היה חלק מהחבורה והוא מוזכר בספר בשמו. הוא נהרג בהפצצות של בעלות הברית על פררה".
משפחת מושקאט מאת יצחק בשביס זינגר (בתרגום לאיטלקית) - "זה ספר עלילה בתוך סיפור היסטורי, גם לומדים ככה את ההיסטוריה בצורה מעניינת, והוא גם דן בכל מני נושאים מאוד מעניינים, למשל ביהדות התפוצה ובעיקר בבעייתיות שבאמונה הדתית ובאלוהים בעולם המודרני שבו אנו חיים. הוא מעלה דילמות שמעסיקות גם אותי בתור ישראלי-יהודי-חילוני".