סגל יקר,

אנחנו עומדים בפתחה של עוד שנה מוזרה וחריגה. מי דמיין בשנה שעברה, בפתח תש"פ, שעשוי להתקיים תרחיש כה משונה. רק בסרטי מדע בדיוני נתקלנו במצבים דומים. אך בכל זאת אנחנו, יחד עם כל העולם מתמודדים עם האירוע הקשה והמורכב של מגפה, סגר וריחוק חברתי לא אנושי. אין ספק שלמדנו להעריך את הדברים הטריוויאליים ביותר כמו לצאת מהבית ללא כל מגבלות, לפגוש אנשים, להגיע למכללה וללמד סטודנטים פנים אל פנים. כמה משונה להתגעגע לפעולה הפשוטה של הרצאה מול סטודנטים, לשיח ישיר בלי מסכות ומרחק בטחון. יתכן שהינו צריכים את האירוע הזה על מנת שנוכל להעריך את אותם דברים פשוטים.

מה למדנו מהאירוע הזה?

למדנו שעוד לא נחתם הגולל על הלימוד הפרונטלי, הסטודנטים זקוקים למרחב הפיזי של המכללה. כלומר יש זכות קיום למכללה שלנו ולחברי הסגל.

למדנו שבמצבים קיצוניים יש לנו סגל שמוכן להירתם ולקחת על עצמו תפקידים ומעמסה כבדה, לסייע ולעזור לעמיתים. סגל שלמרות העומס שנכפה עליו מוכן לעשות עוד קצת בשביל להיות שם בשביל כל מי שמתקשה.

למדנו שיש לנו בעלי תפקידים מדהימים שלקחו על עצמם נטל אדיר ולמרות שהגיעו לסף התשה, לא ויתרו והמשיכו לפעול למען כולנו. ראשי חוגים שעבדו בלי הפסק, רכזות חוגים שלא הפסיקו לרגע אחד לתת מענה לכל בקשה, וגורמי מנהלה שפעלו באופן מעורר השתהות – מרכז חישובים, דיקנט סטודנטים, מדור בחינות, מנהל לימודים ועוד.

אבל הכי חשוב למדנו שיש לנו מכללה המורכבת ממגוון אנשים שהמכנה המשותף של כולם הוא הרצון להיות כאן בשביל האחר.

תקופה זו התאפיינה כתקופה שהיו בה המספר המועט ביותר של מחלוקות ומאבקים. אף כי הלחץ של הקורונה  הוציאה את הרע והמר באדם במקומות אחרים, דווקא אצלנו במכללה הלחץ הפיק את הטוב והמתוק. ישנן סיבות סבירות לכך שבזמנים כאלה כל אחד יתכנס בתוך עצמו, יתרחק וישלוף ציפורניים. המצב הזה מעורר קשיים אישיים רבים – בריאותיים, כלכליים, נפשיים. לכן דווקא מה שקרה בתל חי הוא כל כך חריג ויפה.

אני מאחל לכולנו שהתקופה הזאת תעבור במהרה ואולי כבר במהלך סמסטר ב' נוכל לחזור לשגרה. אך אני מבקש שכל אחד ואחת מאיתנו ייקח את הדברים הטובים שעלו וצצו בתקופה המיוחדת הזאת וישמר אותם גם בעתיד. כי מהאירוע הקשה הזה אנחנו נצא מחוזקים ובידיעה שיש לנו מכללה מיוחדת ומדהימה, עם  מרקם אנושי מיוחד ומעורר השראה שאני כה גאה להיות חלק ממנו.

שנה טובה,

דורון